כאמור לעיל, חג שבועות מכונה בתורה "חַג הַקָּצִיר"1, משום שבתקופה זו קוצרים את התבואה מן השדות ושמחים ביבולי השדה. לשמחה זו שותפות כל אומות העולם, אך בשונה מאומות העולם, שמייחסות את הברכה לכוחות הטבע, עם ישראל יודע שאין הטבע אדון לעצמו אלא הקב"ה הוא מקור השפע והוא המסדר את הטבע לטובת האדם, ולו ראוי להודות על יבולי השדה ועל השפע החקלאי2.