פרק ח - חג שבועות. פרק ח - חג שבועות
הימים מראש חודש סיוון עד חג השבועות הם ימי שמחה1; אין מספידים בהם2, אין מתענים בהם ואין אומרים בהם תחנון3.
ימים אלו הם ימי שמחה משום שבהם התכונן עם ישראל לקבלת התורה. בראש חודש סיוון חנו בני ישראל בהר סיני. בחנייה זו היו ישראל מאוחדים "כאיש אחד בלב אחד"4, ומכוח אחדות זו הם זכו לקבל את התורה5. למחרת ביום ב' בסיוון, מסר משה רבנו לעם ישראל את הייעוד האלוקי שלהם מאת ה': "וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ, וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ"6. וכיוון שביום זה נאמר לעם ישראל שהוא עם סגולה, ונעשינו מיוחסים, יום זה נקרא "יום המיוחס"7. שלושת הימים שלאחר מכן, מג' סיוון עד שבועות, הם 'שלושת ימי ההגבלה'. בימים אלו עם ישראל התקדש והתטהר לקראת מתן תורה8.
ראוי לטבול במקווה לקראת החג9, זכר לחיוב שהיו כל ישראל מחויבים בזמן שבית המקדש היה קיים, לטהר את עצמם כדי שיוכלו לעלות לבית המקדש10, וזכר לטבילה שטבלו אבותינו בערב שבועות, לקראת קבלת התורה11.
ספירת העומר - הציפייה וההכנה למתן תורה
הימים שמראש חודש סיוון ועד לחג השבועות
קריאת הפרק ברצף