logo-white

תוכן עניינים

הלכות מועדי אייר וספירת העומר

הלכות מועדי אייר וספירת העומר מבוארות בטעמיהן ליוצאי אשכנז וספרד עם פסקי הלכות מאת הגאון הרב יעקב אריאל שליט

הלכות מועדי אייר וספירת העומר - תוכן עניינים:

פרק ח - חג שבועות

facebook email whatsapp

הימים מראש חודש סיוון עד חג השבועות הם ימי שמחה1; אין מספידים בהם2, אין מתענים בהם ואין אומרים בהם תחנון3.

ימים אלו הם ימי שמחה משום שבהם התכונן עם ישראל לקבלת התורה. בראש חודש סיוון חנו בני ישראל בהר סיני. בחנייה זו היו ישראל מאוחדים "כאיש אחד בלב אחד"4, ומכוח אחדות זו הם זכו לקבל את התורה5. למחרת ביום ב' בסיוון, מסר משה רבנו לעם ישראל את הייעוד האלוקי שלהם מאת ה': "וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ, וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ"6. וכיוון שביום זה נאמר לעם ישראל שהוא עם סגולה, ונעשינו מיוחסים, יום זה נקרא "יום המיוחס"7. שלושת הימים שלאחר מכן, מג' סיוון עד שבועות, הם 'שלושת ימי ההגבלה'. בימים אלו עם ישראל התקדש והתטהר לקראת מתן תורה8

ראוי לטבול במקווה לקראת החג9, זכר לחיוב שהיו כל ישראל מחויבים בזמן שבית המקדש היה קיים, לטהר את עצמם כדי שיוכלו לעלות לבית המקדש10, וזכר לטבילה שטבלו אבותינו בערב שבועות, לקראת קבלת התורה11.

 

 

1.
ערוך השולחן תצד ז.
2.
ארחות חיים (כהנא) תצד ו, קיצור הלכות מועדים לגר"ש דבליצקי פרק א הערה ו.
3.
רמ"א תצד ג, ומשנ"ב שם, חזון עובדיה יום טוב עמ' שכג, הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק כא סעיף ג וסעיף ה.
4.
עיין שמות יט ב, ורש"י שם.
5.
מדרש הגדול שמות פרשת יתרו פרק יט פסוק ב, אור החיים שמות יט ב, באר מים חיים פרשת יתרו פרק יט פסוק א ד"ה ונראה כי חז"ל. ועיין ירושלים במועדיה שבועות עמ' עד, שהטעם להיותה של האחדות בעם ישראל תנאי לקבלת התורה הוא שהתורה ניתנה לכלל ישראל ולא לכל יחיד ויחיד בנפרד.
6.
שמות יט ה-ו. משנ"ב תצד ח, ערוך השלחן תצד ז.
7.
ערוך השלחן תצד ז, וליקוטי מהרי"ח מנהגי חודש סיון, טעמי המנהגים (שפרלינג) אות תריא.
8.
עיין משנ"ב תצד ח. ועיין כף החיים תצד יג, שיש הנוהגים להימנע מתשמיש המיטה בשלושת ימי הגבלה, ועיין כף החיים שם, שלפי האר"י יש להימנע מתשמיש המיטה רק בליל שבועות, ועיין קיצור הלכות מועדים לגר"ש דבליצקי פרק א הערה יא, שאין לבטל מצוות עונה משום כך.
9.
חיי אדם כלל עט סעיף א, וחק יעקב תצד א. ועיין משנ"ב קכח קסה, ובאר היטב תצד ז, ושל"ה מסכת שבועות פרק נר מצוה אות ב. ועיין מועדים וזמנים חלק ז סימן קיח, שהאריך בזה. ועיין הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק כא סעיף טו, שעל פי הקבלה יש לטבול שמונה פעמים, ועיין שם מה שיש לכוון בכל טבילה.
10.
חיי אדם כלל עט סעיף א.
11.
של"ה מסכת שבועות פרק נר מצוה אות ב.

חג שבועות הוא חג מתן תורה. ביום זה בחר בנו ה', רוממנו מכל עם ונתן לנו במעמד גדול ונורא את התורה, שהיא כלי חמדתו. מפליא שהיותו של שבועות חג מתן תורה לא נכתב בתורה בפירוש בשום מקום. מוזכר בתורה שחג השבועות הוא "חַג הַקָּצִיר"1, מוזכר גם שהוא "יוֹם הַבִּכּוּרִים" ומקריבים בו את שתי הלחם הבאים מן התבואה החדשה2, אך בשום מקום בתורה לא מוזכר שחג שבועות הוא חג מתן תורה.

תשובות רבות ניתנו לשאלה זו. תשובה אחת שניתנה לכך היא שבכוונה עניין זה לא נכתב בתורה, כדי ששמחת מתן תורה שבכתב תהיה מבוססת על התורה שבעל פה ועל האמונה בדברי חז"ל, ומתוך כך נלמד שאי אפשר לגשת לתורה שבכתב ללא התורה שבעל פה וללא האמונה בדברי חז"ל3

תשובה נוספת שניתנה לכך היא שאילו היה כתוב בתורה בפירוש שחג שבועות הוא חג מתן תורה, אפשר היה לטעות ולחשוב שיש לשמוח בנתינת התורה רק יום אחד בשנה - בחג השבועות; ולא היא. שמחת התורה וההודאה על שה' בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו צריכות ללוות אותנו בכל עת ובכל שעה, כמו שאמרו חכמים: "חביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שניתנה מהר סיני"4.

 

 

1.
שמות כג טז.
2.
במדבר כח כו.
3.
הליכות שלמה פרק יב הערה 26.
4.
ברכות סג ב. עקידת יצחק ויקרא פרשת אמור שער סז (מהדורת תשע"ד) עמ' 209 ד"ה והשני, כלי יקר ויקרא כג טז, הליכות שלמה פרק יב הערה 26.

מלבד "יוֹם הַבִּכּוּרִים"1 ו"חַג הַקָּצִיר"2, חג מתן תורה מכונה בתורה גם "חַג הַשָּׁבֻעוֹת"3. בדרך כלל שם החג מציין את הסיבה לו אך השם "חג השבועות" מציין את שבעת השבועות הקודמים לו, שבהם סופרים את ספירת העומר ומתכוננים לקבלת התורה4. אפשר שהתורה כינתה כך את חג השבועות כדי ללמדנו שאי אפשר לקבל את התורה כראוי ללא הכנה מוקדמת. כדי לקבל את התורה כראוי יש להתקדש, להיטהר ולהתכונן, וכפי המידה שאדם מכין ומטהר את עצמו, כך הוא זוכה לקבל את התורה, להתעלות ולהתקדש על ידה5.

 

1.
במדבר כח כו.
2.
שמות כג טז.
3.
דברים טז טז.
4.
מטה משה (מת) סימן תרצ.
5.
עיין ירושלים במועדיה עמ' נט.

חג שבועות הוא החג היחיד שלא מצוין בתורה באיזה תאריך בחודש הוא חל. ציון זמנו של חג שבועות בתורה אינו ציון התאריך שהוא חל בו בחודש, אלא ציון מספר הימים שבינו לבין חג הפסח; וכך נאמר בתורה: "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת וכו' עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וכו' וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ"1. לא רק שהתורה אינה מציינת את התאריך שבו חל חג שבועות, אלא שמהתורה אין לו תאריך קבוע, והוא משתנה בהתאם לאורכם של חודשי ניסן ואייר. כאשר חודשים אלו מלאים - חג שבועות חל בה' בסיוון, כאשר הם חסרים - חג שבועות חל בז' בסיוון, וכאשר אחד מהם מלא והאחר חסר (כפי הנהוג בזמן הזה, שאין מקדשים את החודש על פי הראייה אלא על פי לוח קבוע) - חג השבועות חל בו' בסיוון. הטעם להיעדר תאריך קבוע בחודש לחג השבועות ולקביעת זמנו על פי מספר הימים שבינו לבין הפסח, הוא הדגשת התורה שעניינם של חג הפסח וחג השבועות הוא אחד - יצאנו ממצרים כדי לקבל את התורה, כמו שנאמר: "בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹקִים עַל הָהָר הַזֶּה", ורק לאחר קבלת התורה הושלמה מטרת יציאתנו ממצרים2.

תכליתה של יציאת מצרים היא החירות. לולא קיבלנו את התורה, לא היינו יוצאים לחירות אלא רק מחליפים אדונים - במקום להיות עבדים לפרעה היינו עבדים לדעות משובשות, ליצרים, לתאוות ולחולשות אנושיות הקיימות בנו. רק על ידי התורה אנו משתחררים מכל אלו, ויכולים לחיות חיים המותאמים לרצוננו הפנימי לדבוק בה' ולקיים את מצוותיו, כמו שאמרו חכמים "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה". ולכן רק אחר קבלת התורה הושלמה מטרת יציאתנו ממצרים3.

 

1.
ויקרא כג טו-כא.
2.
שמות ג יב. עיין מטה משה (מת) סימן תרצ בשם מדרש אגדה, אגרות קודש מתורגמות לאדמו"ר מלובביץ' חלק ג עמ' 369. ועיין רמב"ן ויקרא כג לו. ועיין שערי אושר (זוננפלד) חג השבועות עמ' קכג, בשם הגרש"ז אוירבך, שחג השבועות נקרא על שם שבעת השבועות שסופרים מפסח, כדי להדגיש שהוא השלמה לחג הפסח.
3.
אבות פרק ו משנה ב. אגרות קודש מתורגמות לאדמו"ר מלובביץ' חלק ג עמ' 369.

כאמור לעיל, חג שבועות מכונה בתורה "חַג הַקָּצִיר"1, משום שבתקופה זו קוצרים את התבואה מן השדות ושמחים ביבולי השדה. לשמחה זו שותפות כל אומות העולם, אך בשונה מאומות העולם, שמייחסות את הברכה לכוחות הטבע, עם ישראל יודע שאין הטבע אדון לעצמו אלא הקב"ה הוא מקור השפע והוא המסדר את הטבע לטובת האדם, ולו ראוי להודות על יבולי השדה ועל השפע החקלאי2.

 

1.
שמות כג טז.
2.
עיין רמב"ן שמות פרק כג פסוק טז, והעמק דבר שם.

מצווה להכין מאכלים משובחים לכבוד חג השבועות, להראות את שמחתנו בקבלת התורה1. מסופר בגמרא שרב יוסף, שהיה אחד מגדולי האמוראים, היה מבקש שיכינו למענו בשר עגל שהגיע לשליש שנות גידולו ('עגלה משולשת'), שכן אז בשרו משובח ביותר, כדי להראות את שמחתו בקבלת התורה2.

 

1.
עיין פסחים סח ב, והלכות חגים לגר"מ אליהו פרק כג סעיף ו. ועיין שו"ע הרב תצד יח, וכף החיים תצד לח.
2.
פסחים סח ב, ורש"י סנהדרין סה ב ד"ה עגלא תלתא.

נוהגים לקשט את בית הכנסת ואת הבתים בצמחים, זכר להר סיני שהיה מקושט בצמחים בזמן מתן תורה1. יש המהדרים לקשט את בית הכנסת והבתים בשושנים ובעשבים ריחניים, זכר לכך שבזמן מתן תורה התמלא העולם בריח טוב2, ויש הנוהגים לקשט את בית הכנסת והבתים בענפי אילנות כדי להזכיר שבשבועות נידונים על פירות האילן, ועל ידי כך נתעורר להתפלל עליהם3. ויש הנמנעים מלהשתמש בענפי אילנות, כדי שלא להידמות לגויים העושים כך בימי חגם4.

 

 

1.
רמ"א תצד ג, ומשנ"ב שם. ועיין משנ"ב שם, שהעשבים אינם מוקצה כיוון שייחדום לשימוש זה לפני יום טוב.
2.
כף החיים תצד נח-נט, חזון עובדיה יום טוב עמ' שיז, הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק כא סעיף ט.
3.
מגן אברהם תצד ה, ומשנ"ב תצד י.
4.
עיין משנ"ב תצד י, בשם הגר"א. ועיין ערוך השולחן תצד ו, שלדעת הגר"א אין לקשט גם בצמחים (ולא רק בענפי אילנות), ועיין שלמי מועד שבועות עמ' תנט, בשם הגרש"ז אוירבך, וירושלים במועדיה עמ' קפד, שחולקים. ועיין דעת תורה למהרש"ם מברזן סימן תצד סעיף ג, שחולק וסובר שאין להמנע מלקשט את בית הכנסת בענפי אילנות כדי שלא להדמות לגויים, כיוון שהדבר ידוע שאנו עושים כן כדי להזכיר שבשבועות נידונים על פירות האילן.

נוהגים לאכול בחג השבועות מאכלי חלב1, והטעם למנהג זה הוא שכאשר בני ישראל חזרו לאוהליהם לאחר מעמד הר סיני, הם אכלו מאכלי חלב. זאת כיוון שכל התורה נרמזה בעשרת הדיברות וכולה נמסרה לעם ישראל במעמד הר סיני, לכן לאחר מעמד הר סיני, בני ישראל קיבלו את הלכות הכשרות, והעדיפו לאכול מאכלי חלב, שאין הרבה הלכות הנוגעות להכנתם ואפשר להכינם במהירות, מאשר לאכול מאכלי בשר ולטרוח בהכנתם טרחה רבה - להכין סכין כשר לשחיטה, למלוח את הבשר ולהוציא את הגידים והחלבים האסורים באכילה. זכר לכך, נוהגים לאכול בחג השבועות מאכלי חלב2. ויש שנוהגים לאכול בשבועות דבש וחלב, כיוון שהתורה נמשלה להם, כמו שנאמר "דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ"3

 

1.
רמ"א תצד ג, חזון עובדיה יום טוב עמ' שיח, הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק כג סעיף ח. ועיין חזון עובדיה יום טוב עמ' שיט, והלכות חגים לגר"מ אליהו פרק כג סעיף יד, ואור לציון חלק ג פרק יח הערה יא ד"ה וגם יש להזהר, ואשרי האיש פרק סו סעיף ג, שיש להקפיד ולאכול בשבועות גם בשר כדי לקיים את מצוות השמחה בחג, ועיין הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק כג סעיף יד, שמי שאינו שמח באכילת בשר, אינו חייב לאוכלו, ועיין ירושלים במועדיה עמ' רח, שכתב כעין זה.
2.
משנ"ב תצד יב, חזון עובדיה יום טוב עמ' שיח, עיין הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק כג סעיף י. עיין רמ"א תצד ג, שהטעם לאכילת מאכלי חלב בחג השבועות הוא שעל ידי זה יהיה זיכרון לקרבן שתי הלחם שמקריבים בשבועות. כיצד? לדעת הרמ"א המנהג לאכול מאכלי חלב הוא בסעודה שבה עתידים לאכול מאכלי בשר. ההלכה היא שלחם שאכלו אותו עם מאכל חלבי אין לאוכלו עם מאכל בשרי, מחשש שמעט מהמאכל החלבי נדבק בלחם. נמצא שעל ידי זה שאוכלים באותה סעודה גם מאכלים חלביים וגם מאכלים בשריים, מוכרחים שיהיו בסעודה שני לחמים שונים, ויש בכך זיכרון לקרבן שתי הלחם. ועיין הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק כג סעיף טו, וקיצור הלכות מועדים לגר"ש דבליצקי פרק יד סעיף ג, וירושלים במועדיה עמ' רט, שיש האוכלים מאכלי חלב רק אחרי הקידוש ביום, ומאוחר יותר אוכלים סעודה בשרית, ויש האוכלים בלילה סעודה חלבית וביום סעודה בשרית. ועיין קיצור הלכות מועדים לגר"ש דבליצקי פרק יד הערה ז, שהמנהג המצוי בזמננו הוא שלא לאכול את מאכלי החלב ואת מאכלי הבשר באותה סעודה, כיוון שלפי הזוהר אין לאכול מאכלים חלביים ומאכלים בשריים באותה סעודה. ועיין שו"ע יורה דעה סימן פט סעיף ב וסעיף ד, שמי שאוכל מאכלי חלב ומאכלי בשר באותה סעודה, צריך לנקות את הפה משאריות מאכלי החלב על ידי שתיית משקה ואכילת מאכל מוצק, לפנות את מאכלי החלב ואת הכלים החלביים מהשולחן, לנקות את הידיים והשולחן משיירי מאכלי החלב, ורק לאחר מכן לאכול את מאכלי הבשר. ועיין משנ"ב תצד טז, וחזון עובדיה יום טוב עמ' שיח, שאין צריך להפסיק בברכת המזון בין אכילת מאכלי החלב לאכילת מאכלי הבשר, ועיין הלכות חגים לגר"מ אליהו שם, שחולק. ועיין הליכות שלמה פרק יב הערה 49, שנוהגים להמתין חצי שעה בין אכילת מאכלי חלב לאכילת מאכלי בשר, ועיין ירושלים במועדיה עמ' רה, שההמתנה היא בין אכילת מאכלי חלב לאכילת מאכלי בשר, ומותר לאכול בתוך חצי השעה מאכלים אחרים, ועיין הלכות חג בחג עמ' קמז, שמן הדין אין חובה להמתין חצי שעה בין אכילת מאכלי חלב לאכילת מאכלי בשר, ולכן רבים אינם מקפידים בכך.
3.
שיר השירים ד יא. משנ"ב תצד יג, כף החיים תצד ס, הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק כג סעיף יג.

מסופר במדרש שבבוקרו של מעמד הר סיני בני ישראל התעצלו, ובמקום להשכים קום ולהתכונן לקבלת התורה הם ישנו באוהליהם, ומשה היה צריך להשכים אותם למעמד הר סיני. כך נאמר במדרש: "ישנו ישראל עד שתי שעות ביום, ויצא משה ובא למחנה ישראל והיה מעורר אותם משנתם ואומר להם עימדו משנתכם, כבר בא החתן ומבקש את הכלה להכניסה לחופה וממתין לה!"1. כדי לתקן חטא זה נוהגים להישאר ערים בליל שבועות וללמוד תורה כל הלילה, ובכך להראות את אהבתנו לתורה2.

רבים נוהגים לומר בליל החג את "תיקון ליל שבועות", שנוסד על פי הזוהר והאר"י הקדוש. בסדר לימוד זה אומרים תחילה פסוקים אחדים מכל פרשה ומכל ספר מספרי הנביאים והכתובים, לאחר מכן מזכירים את כל תרי"ג המצוות, ולבסוף קוראים מדרשי חז"ל וקטעים מהזוהר הקדוש הקשורים לחג שבועות3. יש סוברים שיש להעדיף את אמירת "תיקון ליל שבועות" על כל לימוד אחר4, ויש סוברים שכל אדם רשאי ללמוד בליל שבועות מה שליבו חפץ5

המנהג להישאר ערים בליל שבועות וללמוד תורה כל הלילה הוא מנהג קדוש ונעלה, אך אם קיומו יגרום לכך שקריאת שמע ותפילת שחרית תיאמרנה מתוך נמנום או בחוסר כוונה, עדיף לישון כפי הצורך בלילה כדי שהן תיאמרנה כראוי6. מכך יש ללמוד שהמצוות שאנו חייבים בהן הן הבסיס לכל התעלות והתקדשות, ורק על גביהן אפשר להתעלות ולהשיג מעלות רוחניות עליונות ונשגבות.

 

1.
פרקי דרבי אליעזר פרק מא. וכעין זה בשיר השירים רבה פרשה א, על הפסוק "עד שהמלך במסבו".
2.
משנ"ב תצד א, חזון עובדיה יום טוב עמ' שט, הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק כב סעיף י. ועיין חזון עובדיה יום טוב עמ' שט ועמ' שיא, והלכות חגים לגר"מ אליהו פרק כב סעיף כב וסעיף כו, שעל פי הקבלה מעלת הלימוד בליל שבועות גדולה מאוד, ולכן ראוי להשתדל לעסוק בתורה כל הלילה ולהימנע מלדבר בו דברים בטלים. ועיין בן איש חי שנה ראשונה פרשת במדבר אות ד, וחזון עובדיה יום טוב עמ' שיא, והלכות חגים לגר"מ אליהו פרק כב סעיף יט, שעל פי הקבלה אין ללמוד משניות בליל שבועות. ועיין ילקוט יוסף (תשע"ט) עמ' תרנו, שאדם חלוש שהמחסור בשינה גורם לו צער, אינו צריך לצער עצמו בחג, ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמיים. ועיין משנ"ב תצד א, וכף החיים תצד יג, והלכות חגים לגר"מ אליהו פרק כא סעיף ד, שעל פי הקבלה נכון להימנע מתשמיש המיטה בליל שבועות מלבד בליל טבילה, ועיין משנ"ב רמ ז, שאדם שמניעת התשמיש עלולה לגרום לו מכשול, לא ימנע מלשמש מיטתו, וישתדל לטבול במקווה למחרת, ועיין ביאור הלכה סימן רמ סעיף א ד"ה מליל, בשם ספר ישועות יעקב, שאדם שעדיין לא קיים מצוות פרייה ורבייה אינו צריך להחמיר בזה. ועיין של"ה מסכת שבועות פרק נר מצוה אות ב, והלכות חגים לגר"מ אליהו פרק כב סעיף ל, וילקוט יוסף (תשע"ט) עמ' תרמ, שישנה מעלה גדולה לטבול במקווה טהרה מעט קודם עלות השחר, ועיין קיצור הלכות מועדים לגר"ש דבליצקי פרק ז הערה ו, שלפי הקבלה גדולה מעלת טבילה זו יותר מכל הטבילות בשנה.
3.
בן איש חי שנה ראשונה פרשת דברים אות ד, כף החיים תצד אותיות ז-ח, חזון עובדיה יום טוב עמ' שי, הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק כב סעיף טז, אור לציון חלק ג פרק יח הערה יא בתחילתה, קיצור הלכות מועדים לגר"ש דבליצקי פרק ז סעיף ג.
4.
עיין שערי המועדים לאדמו"ר מלובביץ' חג השבועות עמ' שסא, חזון עובדיה יום טוב עמ' שי, הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק כב סעיף טז וסעיף כ, אור לציון חלק ג פרק יח הערה יא בתחילתה, קיצור הלכות מועדים לגר"ש דבליצקי פרק ז סעיף ג. ועיין הלכות חגים לגר"מ אליהו שם, שבחורי ישיבה שרוצים ללמוד גמרא, או מי שאינו יכול להיות ער כל הלילה, לפחות ילמדו את פסוקי התנ"ך המובאים בתיקון ליל שבועות, ולאחר מכן יקראו קטע מהמדרש, קטע מהזוהר וחלק מתרי"ג מצוות, ועיין אור לציון שם, שכתב כעין זה.
5.
כאיל תערוג מועדים עמ' רנו, בשם הגראי"ל שטיינמן, עיין ירושלים במועדיה עמ' ריא-ריב. ועיין שם, שמנהג בני הישיבות ללמוד גמרא. ועיין ארחות רבנו (תשע"ד) חלק ב עמ' קיז, בשם החזון איש, וספר וישמע משה (פריד) חלק א עמ' קעא, בשם הגרי"ש אלישיב, שעדיף ללמוד גמרא בעיון מלומר את תיקון ליל שבועות. ועיין חזון עובדיה יום טוב עמ' שי: מי שחשקה נפשו לעסוק בש"ס ובפוסקים אין למחות בידו, כי יש לו על מה לסמוך. ועיין מועדי הראי"ה (תש"ע) עמ' 454, שמרן הרב קוק זצ"ל נהג ללמד בליל שבועות מספר המצוות לרמב"ם.
6.
פלא יועץ ערך עצרת, סידור שערי שמים ליעב"ץ שער המזרח אורח ב אות יב, לוח ארץ ישראל (טוקצינסקי).

בבתי כנסת רבים מוגש במשך הלילה כיבוד ללומדים, כדי שיוכלו להתרענן ולהתחזק. יש לשים לב שמזמן עלות השחר אסור לאכול ולשתות, מכיוון שאסור לאכול ולשתות לפני תפילת שחרית1, ואיסור זה חל מעלות השחר2

טעמו של האיסור לאכול ולשתות לפני תפילת שחרית הוא שהקדמת סיפוק תאוות הגוף לחובת התפילה היא גאווה3. לכן שתיית מים מותרת, משום שמים הם משקה פשוט ודל4, ומותרת גם שתיית קפה או תה5.

 

 

1.
שו"ע פט ג.
2.
משנ"ב פט כז. ועיין חזון עובדיה יום טוב עמ' שיג, שמחצי שעה לפני עלות השחר אסור ללכת לישון, שמא האדם יירדם ולא יתעורר לתפילה, והרוצה לישון בזמן הזה יבקש מחברו שיעיר אותו לתפילה.
3.
ברכות י ב.
4.
שו"ע פט ג, ומשנ"ב שם.
5.
עיין משנ"ב פט כב, ופסקי תשובות שם אות יז.

אדם שהיה ער כל ליל שבועות צריך ליטול את ידיו בבוקר, אך לא יברך את ברכת "על נטילת ידיים", משום שיש ספק אם הוא חייב ליטול את ידיו, וכלל בידינו: "ספק ברכות - להקל"1

הספק אם אדם שהיה ער כל הלילה חייב ליטול את ידיו נובע ממחלוקת הראשונים מהי הסיבה לחיוב נטילת ידיים בבוקר. לדעת הרא"ש, הטעם לחיוב הוא שבשעה שאדם ישן הוא נוגע במקומות מלוכלכים בגופו, ואין להתפלל בידיים מלוכלכות2. לפי דעה זו, אדם שהיה ער במשך הלילה לא צריך ליטול את ידיו, מכיוון שאין צורך לחשוש שהוא נגע במקומות מלוכלכים בגופו3. לדעת הרשב"א, הטעם לחיוב נטילת ידיים בבוקר הוא שלקראת יום חדש של עבודת ה' יש להתקדש ולהיטהר, בדומה לכהנים שנוטלים את ידיהם בכיור לפני שהם מתחילים לעבוד בבית המקדש4. לפי דעה זו, גם אדם שהיה ער בלילה צריך ליטול את ידיו בבוקר5. מכיוון שמחלוקת זו אינה מוכרעת, אדם שהיה ער כל הלילה צריך ליטול את ידיו, אך לא יברך על הנטילה6

לדעת המשנה ברורה, אדם שהיה ער כל הלילה יכול לחייב עצמו בנטילת ידיים גם לדעת הרא"ש, על ידי נגיעה במקום מלוכלך בגופו, וכך יוכל ליטול ידיים בברכה7, וכן נוהגים יוצאי אשכנז8

פוסקי ספרד אינם סומכים על סברה זו, ולדעתם גם כאשר אדם מלכלך את ידיו, יש ספק אם הוא חייב ליטול את ידיו, מצד דברי הרשב"א. זאת כיוון שיש מקום לומר שלדעת הרשב"א, החובה להתקדש ולהיטהר לקראת יום חדש של עבודת ה' היא רק כאשר אדם ישן בלילה, שכן אז בקומו הוא כברייה חדשה, ולא כאשר אדם היה ער כל הלילה. לכן יוצאי ספרד אינם מברכים "על נטילת ידיים", גם כאשר אדם נגע במקום מלוכלך בגופו9.

יש ליטול את הידיים מיד בהגיע עלות השחר, כיוון שאחת המטרות שלשמן נוטלים ידיים בבוקר היא לסלק את הרוח הרעה השורה על הידיים בלילה, ואפשר שרוח רעה זו שורה על הידיים בסוף הלילה גם אם האדם ער באותה שעה, ויש לסלקה בהקדם10. ואולם מכיוון שאין הדבר ברור, אין צריך להפסיק באמצע הלימוד לצורך זה11.

 

1.
שו"ע ורמ"א ד יג.
2.
משנ"ב ד א.
3.
משנ"ב ד כח.
4.
משנ"ב ד א.
5.
משנ"ב ד כח. ועיין ט"ז ד ט.
6.
שו"ע ורמ"א ד יג.
7.
משנ"ב סימן ד ס"ק ל וסימן תצד ס"ק א וביאור הלכה סימן ד סעיף יג ד"ה ויטלם בלא ברכה. ועיין שער המועדים (ספטימוס) פרק ט הערה נ, בשם הגרי"ש אלישיב, הגר"נ קרליץ והגר"ח קנייבסקי, שכדי להתחייב בנטילה די לגעת במקום מכוסה בגוף, ועיין הליכות שלמה פרק יב סעיף ה, שחולק וסובר שנגיעה במקום מכוסה בגוף אינה מספיקה, ויש לגעת בטיפות מי רגליים. ועיין מקראי קודש לרב הררי יום הכיפורים נספח טז פרק יא (תשע"ד) עמ' שצח, בשם הגר"א נבנצל שליט"א, שיש ללכלך את הידיים ולברך על הנטילה בנטילה הסמוכה ביותר לתפילה.
8.
מקראי קודש לרב הררי יום הכיפורים נספח טז פרק יא (תשע"ד) עמ' שצח, עיין לוח ההלכות והמנהגים (זלזניק).
9.
עיין כף החיים ד מט, וחזון עובדיה יום טוב עמ' שיג, והלכות חגים לגר"מ אליהו פרק כב סעיף לב, ולוח דינים ומנהגים (אהבת שלום). ועיין משנ"ב עם הערות איש מצליח על משנ"ב ד ל, שכן המנהג בקרב יוצאי ספרד.
10.
שו"ע סימן ד סעיפים יג-יד, ומשנ"ב שם ושם. ביתר ביאור: עיין שו"ע שם יג, ומשנ"ב שם, שישנו ספק אם הרוח הרעה שורה על ידיו של אדם שהיה ער כל הלילה, ועיין שו"ע שם יד, ומשנ"ב שם, שישנו ספק נוסף אם בעלות השחר הרוח הרעה חוזרת ושורה על הידיים, אף אם הידיים ניטלו קודם לכן. ועיין מקראי קודש לרב הררי יום הכיפורים נספח טז פרק יא (תשע"ד) עמ' שצח, בשם הגר"א נבנצל שליט"א, שיוצא אשכנז היודע שהוא עתיד להתפנות שוב לקראת התפילה, ילכלך את ידיו ויברך על הנטילה בנטילה הסמוכה לתפילה ולא בנטילה הסמוכה לעלות השחר.
11.
עיין הליכות שלמה מועדי השנה ניסן-אב פרק יב סעיף ד, ירושלים במועדיה עמ' ריג. ועיין הליכות שלמה שם, שבמצב זה מותר לגעת בפתחי הגוף (כגון באף או באוזניים), אף שבדרך כלל אסור לגעת בפתחי הגוף לפני הסרת הרוח הרעה (עיין שו"ע ד ג). ועיין תשובות והנהגות כרך ב סימן ב, שלימוד התורה מונע מהרוח הרעה לשרות על הידיים, ולכן כל עוד אדם לומד תורה אין צורך לחשוש שרוח רעה שורה על ידיו.

נחלקו הפוסקים אם אדם שהיה ער כל הלילה צריך לברך בבוקר את ברכות התורה, ומחלוקתם תלויה בשאלה מאיזה טעם מברכים את ברכות התורה בכל בוקר. יש סוברים שברכות התורה דומות לברכות השחר, וכשם שחכמים תיקנו לברך כל יום את ברכות השחר, כך גם הם תיקנו לברך כל יום את ברכות התורה. לדעה זו, יש לברך את ברכות התורה בכל יום מחדש, ואין זה משנה אם האדם ישן בלילה או שהיה ער כל הלילה1. ויש סוברים שמברכים את ברכות התורה בכל בוקר משום שהסחת הדעת מלימוד התורה מחייבת לברך שוב את ברכות התורה, וכיוון שבשעת השינה אדם מסיח דעתו מן הלימוד, עליו לברך את ברכות התורה בבוקר. לדעה זו, אדם שהיה ער בלילה אינו צריך לברך שוב את ברכות התורה, מכיוון שהוא לא הסיח את דעתו מהלימוד2

מחלוקת זו אינה מוכרעת, ולכן אדם שהיה ער כל הלילה לא יברך בבוקר את ברכות התורה, מכיוון שכלל בידינו: "ספק ברכות - להקל". אמנם כדי לצאת מן הספק ראוי לשמוע את הברכה מאדם שישן והתחייב בברכה לדעת כולם, ולצאת ידי חובה בברכתו. כאשר הדבר אינו אפשרי, יש להתכוון לצאת ידי חובת ברכת התורה בברכת "אהבה רבה". בברכה זו מתפללים על השגת התורה, ובשעת הדחק אפשר לצאת בה ידי חובת ברכת התורה3

אדם שישן בערב שבועות חצי שעה או יותר, והיה ער כל ליל שבועות, יכול לברך את ברכות התורה בבוקרו של חג השבועות לדעת כולם. לפי הדעה שהסיבה לאמירת ברכות התורה כל בוקר היא שברכות אלו דומות לברכות השחר, ויש לברכן בכל יום מחדש, ודאי שעליו לברך את ברכות התורה. ולפי הדעה שמברכים ברכות התורה בכל בוקר משום שהסחת הדעת מן הלימוד מחייבת לשוב ולברכן, גם כן עליו לברך, מכיוון שהוא ישן בערב החג והסיח את דעתו מן הלימוד4

יוצאי ספרד אינם חוששים לדעה שאדם שהיה ער בלילה אינו יכול לברך את ברכות התורה, והם נוהגים לברך את ברכות התורה גם כאשר אדם היה ער לילה שלם5. ואף שכלל בידינו "ספק ברכות - להקל", בקרב יוצאי ספרד התפשט המנהג לברך את ברכות התורה גם כאשר אדם היה ער כל הלילה, ובמקום שיש מנהג אין חוששים לדעות החולקות, וסומכים על המנהג6.

 

1.
משנ"ב מז כח, בשם דרך החיים.
2.
פרי חדש סימן מו סעיף ח ד"ה נשאלתי, משנ"ב מז כח.
3.
משנ"ב מז כח. ועיין משנ"ב שם, והלכות חגים לגר"מ אליהו פרק כב סעיף לז, שהיוצא ידי חובת ברכת התורה בברכת "אהבה רבה" יאמר מייד אחרי תפילת עמידה איזה פסוק, כדי להסמיך עד כמה שניתן את הלימוד לברכה. ועיין הליכות שלמה פרק יב סעיף ז, שמותר להמשיך ללמוד לאחר עלות השחר, גם אם אדם לא מצא מישהו שיוציא אותו ידי חובה בברכות התורה.
4.
משנ"ב מז כח. ועיין שו"ע מז יג, שאדם שישן בלילה והתעורר משנתו כדי ללמוד, צריך לברך את ברכות התורה כאשר הוא קם משנתו.
5.
עיין בן איש חי שנה ראשונה פרשת וישלח אות ג, כף החיים מז כו, חזון עובדיה יום טוב עמ' שיב, הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק כב סעיף לב, אור לציון חלק ג פרק יח שאלה יא. ועיין יביע אומר חלק ה אורח חיים סימן ו, שכן פשט המנהג בקרב יוצאי ספרד. ועיין בן איש חי שם, והלכות חגים לגר"מ אליהו פרק כב סעיף לה, ואור לציון חלק ג פרק יח הערה יא ד"ה ואסור, שמשעה שישנו ספק אם עלה השחר עד הזמן שידוע בוודאות שעלה השחר אין ללמוד תורה אלא יש לומר פיוטים, שירות ותשבחות, כיוון שבזמן הזה אי אפשר עדיין לברך את ברכת התורה שמא עוד לא הגיע זמן עלות השחר, וללמוד גם אי אפשר שמא הגיע זמן עלות השחר וחלה החובה לברך את ברכות התורה, ואין ללמוד תורה מבלי שמברכים את ברכות התורה לפני הלימוד, ועיין אור לציון שם, שהזמן המסופק הוא מתשעים דקות לפני הזריחה עד שבעים ושתיים דקות לפני הזריחה, ועיין הליכות שלמה פרק יב סעיף ז ודבר הלכה שם ז, וילקוט יוסף (תשע"ט) עמ' תרעב, שחולקים וסוברים שמותר ללמוד בזמן הזה.
6.
כף החיים מז כו, חזון עובדיה יום טוב עמ' שיב.

אדם שנשאר לבוש בציצית כל הלילה, נחלקו הפוסקים אם הוא צריך לברך על הציצית בבוקר1, ומחלוקתם תלויה בשאלה אם אדם הלובש ציצית בלילה מקיים בזה מצווה. יש סוברים שאדם הלובש ציצית בלילה אינו מקיים בזה מצווה. זאת כיוון שנאמר בפרשת ציצית: "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם"2, ומכך למדו חז"ל שמצוות ציצית נוהגת רק בזמן שרואים את הציצית, כלומר ביום3. לדעה זו, הלילה מהווה הפסק בין הברכה שנאמרה ביום הקודם לבין המצווה המתחדשת בבוקר, ויש לברך שוב על הציצית בבוקר4. ויש סוברים שאדם הלובש ציצית בלילה מקיים מצווה, ומה שדרשו חכמים מהפסוק "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ", שבלילה פטורים ממצוות ציצית - הכוונה היא שבגד של לילה פטור מציצית, אבל בגד שרגילים ללבוש ביום, חייב בציצית גם בלילה5. לדעה זו, הלילה אינו מהווה הפסק בין הברכה למצווה המתמשכת בבוקר, ואין לברך שוב על הציצית6. למעשה אין לברך על הציצית בבוקר, כיוון ש"ספק ברכות - להקל", אך נכון לכוון בברכה על הטלית שהיא תפטור גם את הציצית, כדי לצאת ידי חובת הסוברים שיש לברך על הציצית7. אדם שאין לו טלית יבקש מחברו שיש לו טלית שיפטור אותו בברכתו8, וטוב שיאחז בפתילי הציצית בשעה שחברו מוציאו בברכה9, כדי שיהיה ניכר שהברכה מתייחסת לציצית10.

 

1.
עיין משנ"ב סימן יח ס"ק ט וס"ק י, שהזמן שבו אפשר לברך על הציצית הוא משעה שיראה את חברו הרגיל עימו קצת במרחק ארבע אמות ויכירנו, וזמן זה הוא אחרי עלות השחר. ועיין כף החיים נח יח, וספר ארץ ישראל לגרי"מ טוקצינסקי פרק א אות ד, שזמן זה הוא כשעה לפני הנץ החמה, ועיין פסקי תשובות סימן יח אות ה, שיש סוברים שזמן זה הוא כחמישים ושתיים דקות לפני הנץ החמה, ועיין שם, שיש דעות נוספות בעניין זה, אך אלו הן שתי הדעות העיקריות. ועיין משנ"ב יח י, שאדם שטעה ובירך על הציצית לפני עלות השחר לא יחזור ויברך על הציצית כשעלה עמוד השחר, כיוון שלדעת הרא"ש בגד יום חייב בציצית גם בלילה, והמברך עליו בלילה יצא ידי חובה.
2.
במדבר טו לט.
3.
שו"ע יח א, בשם הרמב"ם.
4.
שו"ע ח טז, ומשנ"ב שם.
5.
שו"ע יח א, בשם הרא"ש.
6.
משנ"ב ח מב.
7.
משנ"ב ח מב, בן איש חי שנה ראשונה פרשת בראשית אות ב, כף החיים ח סא.
8.
נטעי גבריאל הלכות חג השבועות פרק יט סעיף ו.
9.
שו"ע ח טז, ונטעי גבריאל הלכות חג השבועות פרק יט סעיף ו. ועיין אפיקי מגינים (פיינברג) יח יא, שיש לאחוז בפתילי הציצית.
10.
עיין שמעתתא דמשה אורח חיים חלק א סימן ח מקור השמעתא ס"ק יא.

יש סוברים שמי שהיה ער כל הלילה לא יברך את ברכות "אלוקי נשמה שנתת בי" ו"המעביר חבלי שינה מעיני ותנומה מעפעפי", מכיוון שברכות אלו תוקנו להודאה על העברת השינה והחזרת הנשמה לגוף לאחר השינה, ואדם שלא ישן אינו מחויב בהן1. ויש חולקים וסוברים שמי שהיה ער כל הלילה מברך ברכות אלו, משום שהן תוקנו על הטובה הכללית שה' עושה עם בריותיו, ולא להודאה פרטית על הטובה האישית של המברך2

יוצאי ספרד נוהגים כדעה שברכות אלו תוקנו על הטובה הכללית שה' עושה עם בריותיו, ולפי מנהגם אדם שהיה ער כל הלילה מברך את ברכת "אלוקי נשמה" ואת ברכת "המעביר חבלי שינה מעיני"3. ויוצאי אשכנז חוששים לדעה שברכות אלו תוקנו להודאה על הטובה האישית של המברך, ולפי מנהגם יש להשתדל לשמוע ברכות אלו מאדם שישן והתחייב בהן לדעת כולם, ולצאת ידי חובה בברכותיו4

לסיכום, יוצאי ספרד שלא ישנו בלילה מברכים את כל הברכות כבכל יום, חוץ מברכת "על נטילת ידיים". יוצאי אשכנז שלא ישנו בלילה, מלכלכים את הידיים, נוטלים ידיים ומברכים "על נטילת ידיים", אך אינם מברכים את ברכת "אלוקי נשמה", את ברכות התורה ואת ברכת "המעביר שינה מעיני", ועליהם לשמוע ברכות אלו מאדם שישן והתחייב בהן5.

אדם שישן בלילה חצי שעה, יכול לברך את כל הברכות לכל הדעות6.

 

 

1.
אליה רבה סימן מו אות יב.
2.
ערוך השלחן מו יג.
3.
כף החיים מו מט, חזון עובדיה יום טוב עמ' שיב, הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק כב סעיף לא, אור לציון חלק ג פרק יח שאלה יא. ועיין הלכות חגים לגר"מ אליהו שם, ואור לציון חלק ג פרק יח הערה יא ד"ה ומעט, שיש לברך את ברכות השחר אחר חצות, מלבד ברכות התורה שזמנה רק בעלות השחר, ועיין ילקוט יוסף (תשע"ט) עמ' תרסח, שחולק וסובר שעדיף לברכן אחרי עלות השחר.
4.
משנ"ב מו כד. ועיין ירושלים במועדיה עמ' רטז, שאדם שלא מוצא מישהו שיוציא אותו לא יברך ברכות אלו בעצמו, וכן משמע משו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן ג, ועיין קיצור הלכות מועדים לגר"ש דבליצקי פרק ח סעיף ב, שחולק.
5.
ועיין משנ"ב סימן ו ס"ק יד וסימן נט ס"ק כג, שלדעת הלבוש אדם יכול להוציא את חברו ידי חובת ברכות השחר רק כשיש מניין, ועיין שער המועדים (ספטימוס) פרק ט סעיף כג, שיש להשתדל להחמיר כדברי הלבוש.
6.
משנ"ב מו כד, וקיצור שולחן ערוך (גאנצפריד) סימן ב סעיף ח, והליכות שלמה תפילה פרק ו סעיף א.

על אף העייפות השורה על האדם לאחר לילה ללא שינה, יש להשתדל להתפלל את תפילות שחרית ומוסף בכוונה, בהתלהבות ובזריזות1. "וידוע כי גמר הפרי של תיקון ספירת העומר ולימוד ליל חג השבועות הוא בתפילת מוסף, לכן צריך להזדרז בה הרבה כי הכל הולך אחר החיתום"2

 

1.
הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק כב אות מז.
2.
בן איש חי שנה ראשונה פרשת במדבר אות ה.

יוצאי אשכנז נוהגים לקרוא את מגילת רות לאחר תפילת שחרית1. יש מהם שמקפידים לקוראהּ מתוך מגילה כשרה הכתובה על קלף, ומברכים לפני קריאתה "על מקרא מגילה" ו"שהחיינו"2, ויש שאינם מברכים לפני קריאתה3, וכל אחד יעשה כמנהגו4

רבים מיוצאי ספרד נוהגים לקרוא את מגילת רות5 לאחר אמירת ה'אזהרות' (פיוט בו נמנות כל תרי"ג מצוות בחרוזים)6, ומי שקרא את מגילת רות בתיקון ליל שבועות אינו צריך לחזור ולקוראהּ ביום7

הטעם לקריאת מגילת רות בשבועות הוא שמגילת רות עוסקת במצוות גמילות חסדים, כמו שאמרו חכמים במדרש: "אמר רבי זעירא המגילה הזו אין בה לא טומאה ולא טהרה, לא היתר ולא איסור, ולמה נכתבה? ללמדך שכר של גומלי חסדים"8, וגמילות חסדים היא היסוד לקבלת התורה9.

 

1.
רמ"א תצ יט. ועיין שו"ת רבבות אפרים חלק ז סימן רסח, בשם הגרי"ש אלישיב, וקיצור הלכות מועדים לגר"ש דבליצקי פרק י סעיף ג, וירושלים במועדיה עמ' ר, שכאשר יש חשש שאנשים יירדמו בקריאת מגילת רות, מותר להקדים ולקרוא את המגילה לאחר עלות השחר קודם הנץ החמה, ועיין כאיל תערוג מועדים עמ' רנו, בשם הגראי"ל שטיינמן, וקובץ יחלק שלל כרך ו (אייר תשע"ה) עמ' קלז, בשם הגר"ח קנייבסקי, שחולקים, ועיין תשובות והנהגות חלק ב סימן שנא, שמקל בזה רק בשעת הדחק. ועיין ירושלים במועדיה עמ' ר, שיוצא אשכנז שהתפלל במניין שלא קראו בו את מגילת רות אינו צריך לקוראהּ ביחידות.
2.
משנ"ב תצ יט, בשם המגן אברהם והגר"א, לוח ארץ ישראל (טוקצינסקי).
3.
רמ"א תצ ט, ט"ז תצ ו, הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק כב סעיף ע: יש מיוצאי אשכנז שלא נהגו בכך.
4.
הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק כב סעיף ע. ועיין משנ"ב תצ יט: "הנוהג לברך כשכתובין על קלף בודאי אין למחות בידו".
5.
עיין חזון עובדיה יום טוב עמ' שכ: מנהג נכון, הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק כב סעיף עא. ועיין נתיבי עם סימן תצ אות ג: "רק הנשארים ערים כל הלילה קוראים אותה בתיקון ליל שבועות, אבל בבית הכנסת בשעת התפילה לא קוראים שום מגילה".
6.
הלכות חגים לגר"מ אליהו שם.
7.
הלכות חגים לגר"מ אליהו שם.
8.
ילקוט שמעוני רות רמז תרא.
9.
עיין אליה רבה תצד י, וירושלים במועדיה עמ' כח. ועיין הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק כב סעיפים עב-עז, טעמים נוספים לקריאת מגילת רות בשבועות.

קוראים בתורה בפרשת יתרו את מעמד הר סיני1, שכן אמרו חכמים: "אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בני היו קורין את הפרשה הזו בכל שנה, ואני מעלה עליכם כאלו אתם עומדים לפני הר סיני ומקבלין את התורה"2. מכיוון שקריאה זו היא קריאה חשובה ומעלתה גדולה, נוהגים רבים לומר לפני הקריאה פיוטים הקשורים למעלת התורה ולמעלתם של ישראל. יוצאי אשכנז נוהגים לומר את הפיוט הנקרא 'אקדמות'3, ויש מיוצאי ספרד שנוהגים לומר בפתיחת הארון את פיוט 'הכתובה' שחיבר רבי ישראל נג'ארה, הממשיל את התורה לכתובה שבין החתן (הקב"ה) לכלה (ישראל)4.

נוהגים להעלות את הרב או תלמיד חכם לעלייה של קריאת עשרת הדיברות5.

 

1.
שו"ע תצד א. ועיין משנ"ב תצד ג, וכף החיים תצד כ, שקוראים את עשרת הדיברות בטעם עליון, כלומר שכל אחד מעשרת הדיברות הוא פסוק בפני עצמו, ועיין שו"ע הרב תצד יא, שהטעם לכך הוא שזהו האופן שבו ניתנו עשרת הדיברות במעמד הר סיני.
2.
ילקוט שמעוני תורה פרשת יתרו רמז רעא. מטה משה (מת) סימן תרצא.
3.
עיין משנ"ב תצד ב.
4.
הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק כב סעיף נא.
5.
כף החיים תכח לה, הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק כב סעיף נג, קיצור הלכות מועדים לגר"ש דבליצקי פרק יא סעיף ח. ועיין משנ"ב תצד ד, והלכות חגים לגר"מ אליהו פרק כב סעיף עט, שיש להעלות אדם חשוב למפטיר, כיוון שקוראים בהפטרה את מעשה מרכבה שהוא עניין עמוק ונשגב. ועיין משנ"ב שם, שיש נוהגים שמי שקורא את ההפטרה בלחש (ביחד עם המפטיר) עומד בשעת הקריאה, מפני חשיבותה וכבודה של הפטרה זו.

יש הנוהגים לעמוד בזמן קריאת עשרת הדיברות1, זכר לכך שעם ישראל עמד במתן תורה וקיבל את התורה מתוך אימה ויראה2, וכן מנהג יוצאי מרוקו3. ויש סוברים שאין לעמוד בזמן קריאת עשרת הדיברות4, משום שנתינת חשיבות מיוחדת לקריאת עשרת הדיברות עלולה להטעות כאילו פסוקים אלו בלבד ניתנו למשה בסיני5. וכל קהילה תעשה כמנהגה6.

אדם שנוהג שלא לעמוד בקריאת עשרת הדיברות והוא מתפלל עם קהילה הנוהגת לעמוד, יעמוד עימה, שלא ייראה כאילו הוא מזלזל חלילה בכבוד התורה7, ורצוי שיעמוד מתחילת העלייה, שבזה יהיה ניכר שאין הוא מחשיב את עשרת הדיברות יותר מאת שאר פסוקי התורה8.

 

 

1.
שערי אפרים שער ז סעיף לז, ישכיל עבדי חלק ב אורח חיים סימן ב: בהרבה בתי כנסיות נהגו, אגרות משה אורח חיים ד סימן כב, הליכות שלמה פרק יב סעיף ח: נוהגים בזמננו בהרבה קהלות, ציץ אליעזר חלק יז סימן כו: נהוג כן בהרבה קהלות, קיצור הלכות מועדים לגר"ש דבליצקי פרק יא סעיף ז. ועיין המועדים בהלכה שבועות פרק שלישי - עשרת הדיברות.
2.
שו"ת טוב עין לחיד"א סימן יא, הליכות שלמה פרק יב סעיף ח, עיין שמ"ש ומגן חלק א סימן נז.
3.
שמ"ש ומגן חלק א סימן נז, עטרת אבות (סויסה) חלק ב פרק כד סעיף ו.
4.
חזון עובדיה יום טוב עמ' שיד, הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק כב סעיף נד: אין לעמוד וכו' וכל עדה תעשה כמנהגה. ועיין ישכיל עבדי חלק ז אורח חיים סימן מד שאלה י עמ' עא, שמנהג רוב יוצאי ספרד בארץ ישראל שלא לעמוד בזמן קריאת עשרת הדיברות. ועיין כף החיים תצד ל: לא ראיתי נוהגים כן לעמוד בעת קריאת עשרת הדיברות.
5.
חזון עובדיה יום טוב עמ' שיד, הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק כב סעיף נד. ועיין שו"ת טוב עין (לחיד"א) סימן יא, שהנוהגים לעמוד בעשרת הדיברות אינם חוששים שהדבר עלול להטעות כאילו פסוקים אלו בלבד ניתנו למשה בסיני, כיוון שאנו קוראים בספר התורה את כל התורה, ועל ידי זה ניכר שאנו מאמינים שאת כולה קיבלנו מה', ועיין הליכות שלמה פרק יב דבר הלכה ח, שאין בזה חשש, משום שידוע שאנו עומדים זכר לכך שעם ישראל עמד במתן תורה וקיבל את התורה מתוך אימה ויראה, ועוד שנוהגים לעמוד בקריאות מיוחדות נוספות כקריאת שירת הים.
6.
הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק כב סעיף נד.
7.
טוב עין סימן יא ד"ה ונראה.
8.
חזון עובדיה יום טוב עמ' שיד, ירושלים במועדיה עמ' רא.

לאחר קריאת התורה וההפטרה נוהגים יוצאי אשכנז לומר את תפילת "יזכור", שבה נודבים צדקה לעילוי נשמת הנפטרים, ומתפללים עליהם שזכות זו תעמוד להם שייזכרו לטובה ויזכו לשהות במחיצת אבותינו ואימותינו הקדושים1.

נוהגים שהמתפללים שהוריהם בחיים יוצאים מבית הכנסת בזמן תפילת "יזכור"2, מכיוון שלא ראוי שחלק מהאנשים יעסקו בתפילה וחלק ישתקו וימתינו3, ועוד שהזכרת הנפטרים והכאב המתלווה לה עלולים לעורר את צערם של הסובבים, ואין לאדם לצער את חברו בחג4.

 

1.
עיין משנ"ב סימן תצד ס"ק יז וסימן תרכא ס"ק יט.
2.
קיצור שולחן ערוך (גאנצפריד) קלג כא, ושערי אפרים שער י פתחי שערים סוף ס"ק לה, שו"ת ציץ אליעזר חלק יב סימן לט, אשרי האיש פרק כז אות ה. ועיין שו"ת אבני דרך חלק ט סוף סימן עז, בשם הגר"א נבנצל שליט"א, שיש לקיים מנהג זה גם במנין של בחורים צעירים שרוב ככל הבחורים אינם צריכים לומר יזכור, וזאת גם אם היציאה מבית הכנסת גורמת לרעש ואי סדר.
3.
שערי אפרים שער י פתחי שערים סוף ס"ק לה.
4.
שו"ת ציץ אליעזר חלק יב סימן לט אות ז, בשם הגרמ"מ אפשטיין. ועיין שם, לפירוט טעמים נוספים למנהג זה.

לאחר תפילת מוסף יש מיוצאי ספרד הנוהגים לומר את פיוט ה'אזהרות' שבו נמנות כל תרי"ג מצוות בחרוזים1, כדי להראות שכל תרי"ג מצוות ניתנו למשה בסיני2.

יש הנוהגים לומר את כל ספר תהלים בשבועות, משום שדוד המלך נפטר בשבועות, וביום זה פרקי התהלים מתקבלים ברצון יותר מאשר בימים אחרים בשנה3.

 

1.
הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק כב סעיפים סה-סט, ילקוט יוסף (תשע"ט) עמ' תשעב.
2.
הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק כב סעיף סו.
3.
מורה באצבע סימן ח אות רכו, בן איש חי שנה ראשונה פרשת במדבר אות ו, כף החיים תצד לד, הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק כג סעיף ב, עיין ילקוט יוסף (תשע"ט) עמ' תשעב.

כאשר חג השבועות חל במוצאי שבת, אין לעשות בשבת פעולות לצורך החג, כגון לערוך את השולחן או לשטוף כלים, מכיוון שאסור להכין משבת ליום טוב1.

מותר לאדם ללכת לישון בשבת כדי לאזור כוח ללמוד בליל שבועות2, משום שכבר בשבת האדם נהנה מהשינה3, אך לא יאמר: "אני הולך לישון כדי שיהיה לי כוח ללמוד בליל שבועות"4, כיוון שאז ניכר שבכוונתו לישון לא כדי ליהנות מהשינה בשבת אלא כדי להתכונן למוצאי שבת5.

 

 

1.
משנ"ב תצד ט, שמירת שבת כהלכתה פרק כח סעיף עז.
2.
עיין משנ"ב רצ ד, שמירת שבת כהלכתה פרק כח סעיף פ.
3.
שלחן שלמה לגרש"ז אוירבך יום טוב חלק א סימן תקג סעיף א עמ' קלח.
4.
עיין משנ"ב רצ ד, וערוך השלחן רצ א, הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק כא סעיף לח, ילקוט יוסף (תשע"ט) עמ' תקפח. ועיין אור לציון חלק ג פרק יח הערה יא ד"ה וכיון שנעורים, ושו"ת אז נדברו חלק ד סימן מו, שחולקים וסוברים שמותר לומר "אני הולך לישון כדי שיהיה לי כוח ללמוד בליל שבועות", כיוון שההליכה לישון היא לצורך מצווה, ועיין ילקוט יוסף שם, שביאר טעם האוסרים.
5.
שו"ת מחזה אליהו חלק א סוף סימן נז.

היום שלמחרת חג השבועות נקרא 'אסרו חג', ונוהגים להרבות בו קצת באכילה ובשתייה1. משמעות הביטוי 'אסרו חג' היא קשירת החג, ומקורו בפסוק בתהילים "אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ"2, משמעו של פסוק זה הוא שיש לקשור את קרבן החג בחבלים עד להקרבתו על המזבח3, אך חז"ל דרשו מפסוק זה שאפשר להיות קשור לחג גם ביום שלמחרתו4, ולמשוך את ההארות הרוחניות שהיו בחג ליום הבא אחריו5.

 

1.
רמ"א תכט ב. ועיין לוח ארץ ישראל (טוקצינסקי), והליכות שלמה תשרי פרק יב סעיף כד, וארחות רבנו חלק א (תשע"ד) עמ' קלב, ולוח ההלכות והמנהגים (זלזניק), שאין אומרים באסרו חג את הפרק "לַמְנַצֵּחַ וכו' יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה" שקודם "ובא לציון". ועיין שו"ת תורה לשמה סימן קמ, שטוב ללבוש בגדי שבת באסרו חג ולנהוג בו כבחול המועד.
2.
תהילים קיח כז.
3.
רד"ק שם.
4.
עיין סוכה מה ב, ורש"י שם ד"ה באכילה, בפירוש השני.
5.
עיין שו"ת תורה לשמה סימן קמ, ושו"ת רב פעלים חלק א סוד ישרים סימן ז, על פי האר"י הקדוש.

נוהגים שלא לומר תחנון בכל הימים מחג שבועות עד י"ב בסיוון (כולל י"ב בסיוון)1. הטעם לכך הוא שבזמן שבית המקדש היה קיים, כל אדם שעלה לרגל היה צריך להביא שני קרבנות - קרבן עולה, הנקרא 'עולת ראייה', וקרבן שלמים, הנקרא 'שלמי חגיגה'. מי שלא הביא קרבנות אלו בחג יכול היה להביאם בששת הימים שאחרי החג2, ולכן ימים אלו שייכים לחג3.

 

1.
עיין משנ"ב קלא לו, לוח ארץ ישראל (טוקצינסקי), חזון עובדיה יום טוב עמ' שכג, הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק כא סעיף ה, קיצור הלכות מועדים לגר"ש דבליצקי פרק יח סעיף ז.
2.
רמב"ם חגיגה פרק א הלכה א והלכה ז.
3.
משנ"ב קלא לו.

עוד בנושא ממכון התורה והארץ

2023 תשפ"ג © כל הזכויות שמורות למכון התורה והארץ