logo-white

תוכן עניינים

הלכות מועדי אייר וספירת העומר

הלכות מועדי אייר וספירת העומר מבוארות בטעמיהן ליוצאי אשכנז וספרד עם פסקי הלכות מאת הגאון הרב יעקב אריאל שליט

הלכות מועדי אייר וספירת העומר - תוכן עניינים:

פרק ו - ל"ג בעומר. פרק ו - ל"ג בעומר

מנהגי היום

facebook email whatsapp

יש הנוהגים ללמוד בליל ל"ג בעומר מאמרים העוסקים בשבח רבי שמעון בר יוחאי1.

נוהגים להדליק מדורות בל"ג בעומר לכבוד רבי שמעון בר יוחאי2, לרמוז לסתרי התורה המאירים את העולם, שהתגלו על ידי רבי שמעון בר יוחאי3; ועוד יש בכך זכר לנס המובא בזוהר הקדוש, שרבי שמעון בר יוחאי לא נתן רשות לשֶמֶש לשקוע בזמנה ביום פטירתו, כדי שיוכל לגלות עוד מסודות התורה לפני פטירתו, ומשום אותו אור יום שנוסף, מרבים אור ביום זה4.

הדלקת המדורות היא לכבוד רבי שמעון בר יוחאי, לכן ראוי לעסוק סביב המדורה בדברי תורה הקשורים לדמותו ולתורתו. רבים נוהגים לזמר סביב המדורה שירים ופיוטים לכבוד רבי שמעון בר יוחאי. ויש להיזהר שלא לכלות את הזמן סביב המדורה בבטלה המביאה לידי חטא, ושלא לגרום לעירוב אסור בין גברים לנשים, שהרי דברים אלו פוגעים בכבוד רבי שמעון בר יוחאי, וגורמים לו צער5

רבים עולים בל"ג בעומר לקברו של רבי שמעון בר יוחאי במירון ומרבים שם בשמחה, שירות ותשבחות6. וגדולה מאוד מעלת מקום קבורתו של רבי שמעון בר יוחאי, עד שמסופר על רבי חיים בן עטר, בעל אור החיים הקדוש, שכאשר עלה למירון בל"ג בעומר ירד מהחמור בתחתית ההר ועלה לציונו הקדוש בזחילה על ידיו ורגליו, תוך שהוא קורא "היאך אני השפל נכנס למקום אש שלהבת, למקום שהקדוש ברוך הוא וכל פמליה של מעלה וכל הצדיקים נמצאים בו"7.

רבים נוהגים לערוך 'חלאקה' (תספורת ראשונה בגיל שלוש) לילדים בל"ג בעומר במירון, ומתפללים על הילד שיגדל בתורה וביראת שמים8.

יש הנוהגים לירות בחץ וקשת בל"ג בעומר. טעם מנהג זה הוא שהקשת הנראית בענן היא אות ברית שלא ייחרב העולם, ובדורו של רבי שמעון בר יוחאי לא נראתה הקשת בענן, כיוון שרבי שמעון בר יוחאי הגן על דורו ולא היה צריך אות שהעולם לא ייחרב. ולכן יורים בל"ג בעומר בחץ וקשת, לעשות זכר לכך9. ויש משערים שמנהג זה קשור למרד בר כוכבא ולתלמידי רבי עקיבא שהשתתפו בו10.

 

10 הערות

1.
מורה באצבע סימן ח אות רכג, כף החיים תצג כז, חזון עובדיה יום טוב עמ' רעג. ועיין ספר הלולא רבא בו מפורט סדר לימוד לל"ג בעומר, ועיין מסע מירון (לנדוי) עמ' קלה ואילך, המפרט סדרי לימוד נוספים לל"ג בעומר.
2.
ספר ארץ ישראל (טוקצינסקי) סימן יח סעיף ג, ועיין בני יששכר מאמרי חודש אייר מאמר ל"ג בעומר אות ג ואות ו. ועיין חוט שני ראש השנה עמ' תכ, שצריך להיזהר מאוד שמדורות ל"ג בעומר לא תגרומנה לשריפה חלילה.
3.
בני יששכר מאמרי חודש אייר מאמר ל"ג בעומר אות ג.
4.
בני יששכר שם אות ו. ועיין פרדס אליעזר על ל"ג בעומר פרק ו עמ' ריג ואילך, טעמים נוספים למנהג זה.
5.
עיין יערות דבש חלק ב דרוש יא ד"ה וקאמר הנביא: "וראוי לכל איש הירא וחרד לשום אל לבו יום ההוא לשוב בתשובה, כי זכות רשב"י מסייעת להבא לטהר, ולא לבלות זמן בהבלי עולם, אשר הוא לצדיק לצער", ועיין ותלמודו בידו מועדים עמ' רצה.
6.
עיין שער הכוונות ענין ספירת העומר דרוש יב ד"ה ענין מנהג: ואוכלים ושותים ושמחים שם, עיין עטרת זקנים תצג, משנת חסידים למקובל רבי עמנואל חי ריקי מסכת אייר פרק א אות ו (מהדורת תשנ"ח) עמ' תקיג: ואם דר בארץ ישראל ילך לשמוח על קברו ושם ישמח שמחה גדולה, עיין ספר ארץ ישראל (טוקצינסקי) סימן יח סעיף ג. ועיין חזון עובדיה יום טוב עמ' רעד, שאם הצניעות אינה נשמרת שם כראוי, עדיף להימנע מעלייה למירון בל"ג בעומר. ועיין חוט שני יום טוב עמ' רצא, בשם החזון איש, ואשרי האיש פרק סה סעיף טז, שאין לבטל תורה כדי לנסוע למירון, ועיין שערי הלכה ומנהג לאדמו"ר מלובביץ' חלק ב עמ' קסה, שחולק, ועיין שו"ת ברכת יהודה (ברכה) חלק ז סימן פד, שגדולי ישראל בדורות קודמים נהגו לעלות לקבר רשב"י במירון, ולא חששו לביטול תורה. ועיין תורת חיים הנהגות ופסקי הגרי"ח זוננפלד עמ' 93, שהגרי"ח זוננפלד היה נוהג לעלות למירון בל"ג בעומר, וכן נהג הגר"מ אליהו, ועיין ילקוט יוסף (תשע"ט) עמ' תקה ועמ' תקיב, ועיין נטעי גבריאל פסח חלק ג פרק נט סעיף ג, שהיו מגדולי ישראל שהרשו לתלמידי ישיבותיהם לעלות למירון בל"ג בעומר, והיו שמנעו זאת, וכל הלבבות דורש ה'.
7.
כבוד מלכים (הלר) עמ' לו (מהדורת תשע"א).
8.
עיין ספר ארץ ישראל (טוקצינסקי) סימן יח סעיף ג. ועיין ילקוט יוסף (תשע"ט) עמ' תקמח ואילך, שהביא לכך מקורות רבים.
9.
בני יששכר מאמרי חודש אייר מאמר ל"ג בעומר אות ד, בשם רבי מנחם מנדל מרימינוב. ועיין פרדס אליעזר על ל"ג בעומר פרק ז עמ' רלא ואילך, טעמים נוספים למנהג זה.
10.
כן כתב לנו הגר"י אריאל שליט"א, והוסיף שאולי גם המנהג להדליק מדורות בל"ג בעומר קשור לעניין זה.

עוד בפרק זה

2023 תשפ"ג © כל הזכויות שמורות למכון התורה והארץ