פרק ו - ל"ג בעומר

בל"ג בעומר פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות¹, וביום זה התחיל רבי עקיבא ללמד תורה את תלמידיו החדשים - רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בן שמוע, והם מילאו את כל ארץ ישראל תורה², ועל ידם העולם התקיים³. לכן נוהגים להרבות קצת בשמחה בל"ג בעומר, ואין אומרים בו תחנון, ולא במנחה שלפניו⁴.

ל"ג בעומר הוא גם 'יום ההילולא' של רבי שמעון בר יוחאי¹. פירוש המילה 'הילולא' הוא שמחת חתונה, ול"ג בעומר נקרא כן כיוון שרבי שמעון בר יוחאי ציווה על תלמידיו לשמוח ביום זה² - יום פטירתו³, שכן בו התירו לו לגלות סודות עליונים ונשגבים בתורת הקבלה, שלא הייתה לו רשות לגלותם קודם לכן⁴. על כן ביום זה יש לשמוח בשמחתו של רבי שמעון בר יוחאי. וכך מסופר בזוהר הקדוש על יום פטירתו - שבאותו היום ניתנה לו רשות לגלות סתרי תורה רבים ורבתה השמחה מאוד, והיו פניו מאירים עד שלא ניתן היה להסתכל בהם ואש ליחכה סביבו, ורק אחר שסיים לגלות כל מה שניתנה לו רשות לגלותו, שקעה החמה ועלתה נשמתו למרום⁵.

בשעת הלוויה של רבי שמעון בר יוחאי יצאה בת קול מהשמים ואמרה: "הכנסו ובואו להילולא של רבי שמעון, זה האיש מרעיש הארץ, מרגיז ממלכות, כמה מקטרגים ברקיע נשקטים ביום הזה בשבילו, זהו רבי שמעון בן יוחאי שאדונו משתבח בו בכל יום"⁶. ובכל שנה בל"ג בעומר מתעוררות ההארות שהיו בזמן הסתלקותו של רבי שמעון בר יוחאי, והמקטרגים שוקטים בזכותו⁷. 

שמחת רבי שמעון בר יוחאי היא שמחת גילוי סודות התורה. ואף שאין כל אדם ראוי ללמוד חכמה זו, כל ישראל שייכים אליה, ומתעלים על ידי יחידי הסגולה שלומדים אותה⁸, וכולם שמחים בה ויודעים שמעלתה רמה ונשגבה, ובזכותה תבוא הגאולה השלמה⁹. ואכן, מאות אלפי יהודים עולים בל"ג בעומר לקבר רבי שמעון במירון, ושרים ורוקדים שם לכבוד התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי ולכבוד תורתו ושמחים שם שמחה רבה¹⁰, ורבים נושעו בזכות התפילות על ציונו הקדוש¹¹.

יש הנוהגים ללמוד בליל ל"ג בעומר מאמרים העוסקים בשבח רבי שמעון בר יוחאי¹.

נוהגים להדליק מדורות בל"ג בעומר לכבוד רבי שמעון בר יוחאי², לרמוז לסתרי התורה המאירים את העולם, שהתגלו על ידי רבי שמעון בר יוחאי³; ועוד יש בכך זכר לנס המובא בזוהר הקדוש, שרבי שמעון בר יוחאי לא נתן רשות לשֶמֶש לשקוע בזמנה ביום פטירתו, כדי שיוכל לגלות עוד מסודות התורה לפני פטירתו, ומשום אותו אור יום שנוסף, מרבים אור ביום זה⁴.

הדלקת המדורות היא לכבוד רבי שמעון בר יוחאי, לכן ראוי לעסוק סביב המדורה בדברי תורה הקשורים לדמותו ולתורתו. רבים נוהגים לזמר סביב המדורה שירים ופיוטים לכבוד רבי שמעון בר יוחאי. ויש להיזהר שלא לכלות את הזמן סביב המדורה בבטלה המביאה לידי חטא, ושלא לגרום לעירוב אסור בין גברים לנשים, שהרי דברים אלו פוגעים בכבוד רבי שמעון בר יוחאי, וגורמים לו צער⁵. 

רבים עולים בל"ג בעומר לקברו של רבי שמעון בר יוחאי במירון ומרבים שם בשמחה, שירות ותשבחות⁶. וגדולה מאוד מעלת מקום קבורתו של רבי שמעון בר יוחאי, עד שמסופר על רבי חיים בן עטר, בעל אור החיים הקדוש, שכאשר עלה למירון בל"ג בעומר ירד מהחמור בתחתית ההר ועלה לציונו הקדוש בזחילה על ידיו ורגליו, תוך שהוא קורא "היאך אני השפל נכנס למקום אש שלהבת, למקום שהקדוש ברוך הוא וכל פמליה של מעלה וכל הצדיקים נמצאים בו"⁷.

רבים נוהגים לערוך 'חלאקה' (תספורת ראשונה בגיל שלוש) לילדים בל"ג בעומר במירון, ומתפללים על הילד שיגדל בתורה וביראת שמים⁸.

יש הנוהגים לירות בחץ וקשת בל"ג בעומר. טעם מנהג זה הוא שהקשת הנראית בענן היא אות ברית שלא ייחרב העולם, ובדורו של רבי שמעון בר יוחאי לא נראתה הקשת בענן, כיוון שרבי שמעון בר יוחאי הגן על דורו ולא היה צריך אות שהעולם לא ייחרב. ולכן יורים בל"ג בעומר בחץ וקשת, לעשות זכר לכך⁹. ויש משערים שמנהג זה קשור למרד בר כוכבא ולתלמידי רבי עקיבא שהשתתפו בו¹⁰.