תפילת שחרית ואמירת הלל

סידור בית מלוכה עמ' נז, סידור גואל ישראל עמ' 102, וכן המנהג. ועיין נפש הרב עמ' צד, ושחר אהללך חלק ג סימן לד, שהסתייגו ממנהג זה.

החלטת הרבנות הראשית בתוך הלכות יום העצמאות ויום ירושלים עמ' שנג, וכן כתב לנו הגר"י אריאל שליט"א.

החלטת הרבנות הראשית תשל"ד בתוך הלכות יום העצמאות ויום ירושלים עמ' שפח-שפט. ועיין במקורות דלהלן. המנהג המקובל הוא לומר את ההלל מיד לאחר חזרת שליח הציבור, אך עיין שו"ת ישכיל עבדי חלק ו סימן י אות ח, שסובר שאין לומר את ההלל לאחר חזרת שליח הציבור, וזאת על פי הקבלה, ועיין הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק א סעיף יב, שטוב לאומרו אחרי קדיש 'תתקבל', ועיין יביע אומר חלק ו סימן מא אות ו, שאין למחות ביד האומרים את ההלל מיד לאחר חזרת הש"ץ, כיוון שהקפדה שלא להפסיק בין חזרת שליח הציבור ל"אשרי" היא על פי הקבלה, ואין למחות ביד מי שאינו מדקדק בעניין שיסודו רק על פי הקבלה. ונראה שטעם מנהג העולם לומר את ההלל לאחר חזרת הש"ץ הוא שדברי אותם גדולים אמורים לפי שיטתם, שאין חובה גמורה לומר הלל ביום העצמאות, ולכן אמירתו היא הפסק בין חזרת הש"ץ ל"אשרי", אך לסוברים שחובה לומר הלל ביום העצמאות, ניתן לומר את ההלל לאחר חזרת הש"ץ ואין בכך הפסק, כפי שבשאר ימים שבהם יש חובה לומר בהם את ההלל, אומרים אותו מיד לאחר חזרת שליח הציבור, ואין בכך הפסק.

שו"ת קול מבשר חלק א סימן כא (אם יסכימו לכך רוב גדולי הרבנים), פסקי רבנו עמ' 187, דת ומדינה לגרח"ד הלוי עמ' 102, תורת המועדים (תשכ"ד) עמ' 582, דבר חברון מועדים עמ' קכו, שחר אהללך חלק א סימנים ב-ח. ועיין שחר אהללך חלק א סימן ט שנטה לומר שיוצאות ספרד לא תברכנה על ההלל ביום העצמאות, כיוון שזו מצווה התלויה בזמן, ועיין הלכות יום העצמאות לגר"מ שטרנברג בתוך סידור יראו ישרים וישמחו, שיוצאות ספרד תברכנה על ההלל ביום העצמאות, והגר"י אריאל שליט"א כתב לנו שרוב יוצאות ספרד לא נוהגות לברך על ההלל, אך ישנן יוצאות ספרד שנוהגות לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא (עיין ציץ אליעזר חלק ט סימן ב).

פסחים קיז א.

שו"ת קול מבשר חלק א סימן כא, דבר חברון מועדים עמ' קכו.

מגילה יד א.

שו"ת קול מבשר חלק א סימן כא, תורת המועדים (תשכ"ד) עמ' 578.

משפטי עוזיאל חלק ח סימן כג, ישכיל עבדי חלק ו אורח חיים סימן י סעיף א, שבט מיהודה חלק ב סימן נט, נפש הרב עמ' צו, הרבנות הראשית לישראל חלק ב עמ' 886 ועמ' 982, בשם הגר"ש ישראלי, הגר"א שפירא בתוך הרבנות הראשית לישראל חלק ב עמ' 902, הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק א סעיף יב, יביע אומר חלק ו סימן מא, שמ"ש ומגן חלק ג סימן סג וסימן סו. ועיין שמ"ש ומגן שם ושם, שבמקום שנהגו לברך, יישארו במנהגם, כיוון שבמקום מנהג, אין אומרים 'ספק ברכות להקל'.

כן כתב לנו הגר"י אריאל שליט"א בביאור דעה זו, ועיין ישכיל עבדי חלק ו סימן י סעיף ב אות ג. ועיין שו"ת קול מבשר חלק א סימן כא אות א שכתב: "ויפה כיוונו המנהיגים שקבעו את היום הזה דוקא, אשר בו היה עיקר הנס שיצאנו מעבדות לחירות על ידי הכרזת העצמאות, ואלמלא נעשית ההכרזה באותו היום והיתה נדחית ליום אחר אז היינו מאחרים את המועד ולא היינו משיגים את ההכרה וההסכמה של המעצמות הגדולות שבאומות העולם, כידוע, ונס זה משך אחריו גם את הנס השני של ההצלה ממות לחיים הן במלחמתנו נגד הערבים בארץ ישראל והן הצלת יהודי הגולה מיד אויביהם במקומות מגוריהם שעלו לארץ ישראל ובא על ידי כך הנס השלישי של קיבוץ גליות". ועיין לנתיבות ישראל חלק א מאמר לז "לתוקף קדושת יום עצמאותנו" אות ב (תשע"א) עמ' רסז, שמבאר מדוע יום ההודאה נקבע דווקא בה' באייר, אף שהניצחון במלחמה אירע עשרה חודשים לאחר מכן. ועיין יביע אומר חלק ו סימן מא אות ד, שאין לומר הלל בברכה ביום העצמאות, כיוון שיש סוברים שאומרים הלל רק על נס שיוצא מגדר הטבע, והישועה שהייתה ביום העצמאות ובניצחון במלחמת השחרור, הייתה ישועה כפי דרך הטבע, והגר"י אריאל שליט"א הקשה על זה, שבפורים היה מקום לומר הלל, למרות שבפשטות, הגאולה הייתה בדרך הטבע, ועיין יביע אומר שם, מה שכתב בעניין זה, ועיין יביע אומר שם אותיות א-ג, שאין לומר הלל בברכה, כיוון שתקנת הנביאים לומר הלל היא רק כאשר כל עם ישראל נושע מצרה, וביום העצמאות, לא כל עם ישראל נושע מצרה, ועיין הגר"י גרשוני בתוך הלכות יום העצמאות ויום ירושלים עמ' קסז, ושחר אהללך חלק א סימן ג אות ה, שיושבי ארץ ישראל נחשבים לעניין זה לכלל ישראל, ועיין הגרמ"צ נריה בתוך הלכות יום העצמאות ויום ירושלים עמ' קפג ואילך, שמאורע בעל חשיבות כלל ישראלית נחשב ישועה לכל עם ישראל, ועיין שחר אהללך שם, שהאריך בזה. ועיין ישכיל עבדי חלק ו אורח חיים סימן י סעיף א אות ז, ויביע אומר שם אות ה, שאין לומר הלל בברכה ביום העצמאות, כיוון שעוד לא נושענו לגמרי מהצרה, שכן אנו מוקפים באויבים שמתנכלים לנו ורוצים להשמידנו, ודומה הדבר לחולה שהוטב מצבו, שאינו מברך ברכת "הגומל" כל עוד לא החלים לגמרי, ועיין שחר אהללך חלק א סימן ה, שהקשה על דבריו שגם בחנוכה היו עוד מלחמות כבדות לאחר חנוכת המקדש, ואף על פי כן תיקנו לומר הלל בחנוכה.

עיין הרבנות הראשית לישראל חלק ב עמ' 841, שהגרא"י אונטרמן ייסד מנהג זה.

סידור גואל ישראל עמ' 145, סידור בית מלוכה עמ' צה.

החלטת הרבנות הראשית לישראל בתוך הרבנות הראשית לישראל חלק ב עמ' 835. ועיין התקופה הגדולה עמ' רכז-רכח, שאדם שמתפלל במקום שמנהגי התפילה שונים ממנהגו, יתפלל כמנהגו בצנעה ולא יעורר מחלוקות ומדנים. ועיין שו"ת קול מבשר חלק א סימן כא ד"ה עכ"פ יצא לנו לדינא, פסקים וכתבים לגרי"א הרצוג או"ח חלק ב סימן קה עמ' תעה ד"ה והנה להלכה למעשה, שחר אהללך חלק ב סימנים יג יד, שאין להתענות ביום העצמאות, ועיין לנתיבות ישראל חלק ג עמ' עד, שחולק.