מדינת ישראל - הבסיס למימוש הייעוד של עם ישראל

מעל כל הדברים שנמנו לעיל ובמרכזם, הקמת מדינת ישראל היא הבסיס והיסוד למימוש הייעוד האלוקי של עם ישראל - להיות "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ"¹.

שיבת ישראל לארצם מאפשרת להם להוציא לפועל את ייחודם וייעודם. בספר הכוזרי, ממשיל רבי יהודה הלוי את הקשר בין עם ישראל לארצו, לזיקה בין עץ למקום גידולו. עץ גדל כראוי רק כאשר נוטעים אותו במרחב המחיה שמתאים לו. עץ הזקוק לחום, לא יגדל כראוי אם ישתלו אותו במקום קר, וכן להפך. כך גם עם ישראל, מקום הגידול המתאים לו הוא ארץ ישראל, ורק בה הוא יכול לפרוח, להתפתח, לגלות את כוחותיו המיוחדים ולממש את ייעודו לעבוד את אלוקיו². לכן אמרו חכמים שהמקום המתאים לקיום המצוות הוא רק בארץ ישראל, וקיום המצוות בחוץ לארץ נועד רק כדי שהמצוות לא תהיינה לנו חדשות בבואנו לארץ ישראל; כדברי חז"ל: "אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בני היו מצוינים במצוות בחוץ לארץ, שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים, שנאמר: 'הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים'"³. 

אך ייעודו של עם ישראל אינו רק שכל יהודי יעבוד את ה' בחייו הפרטיים, בעוד עוצמות החיים, המתגלות בחיים חברתיים ולאומיים, יישארו הפקר ליצרי לב האדם. ייעודו של עם ישראל הוא לחיות חיים לאומיים שלמים של קודש, חיים שבהם כל המערכות הציבוריות - הפוליטיקה, הכלכלה, הצבא והמשפט - כולן מתנהלות על פי התורה ויונקות מאורה. חיים כאלו של אומה מפותחת, העומדת בקדמת האנושות ביכולותיה ובשגשוגה, יהיו אות ומופת לכל העמים, ויעוררו את רצונם לבקש את האמת, הטוב והיופי בחייהם האישיים והלאומיים, ללכת בדרך ה' ולקבל את עול מלכותו עליהם. זהו הייעוד הלאומי של ישראל - להיות "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ"⁴, לקדש את שם ה' בעולמו ומתוך כך לתקן עולם במלכות ש-די⁵. 

בשנות הגלות היינו רחוקים מקיום ייעוד זה, שכן לא היה לעם ישראל קיום ממשי בתור עם. היינו יחידים, משפחות וקהילות, אך לא היה קיום לאומה בתור ישות כללית חיה וממשית⁶. עם קום המדינה, חזרנו לחיות חיים לאומיים בארצנו, ובכך הונח היסוד להופעת הייעוד הגדול של עם ישראל בעולם⁷.