ביום ה' באייר תש"ח, זכינו בחסד ה' לחדש את שלטוננו בארץ ישראל ולהקים את מדינת ישראל, לאחר כאלפיים שנות גלות. בשנות הגלות סבלנו סבל רב וצרות רבות הקיפונו, הגויים הרגו וטבחו בנו, רדפו, השפילו ודיכאו אותנו. עברנו פרעות ופוגרומים, ושיאם בשואה הנוראה, שבה גמרו אומר להכחידנו. גורשנו מעיר לעיר וממלכה לממלכה, מבלי יכולת להגן על עצמנו. עם הקמת המדינה, יצאנו מעבדות לחירות ונזקפה קומתנו. פרקנו את עול הגויים מעל צווארנו, והתחלנו לנהל חיים לאומיים עצמאיים, בתור אומה חיה השולטת בארצה וחופשית להגן על עצמה1.
מיד לאחר הכרזת המדינה פרצה מלחמת העצמאות. חמישה צבאות סדירים של מדינות ערב, מצוידים במיטב הנשק, פלשו לשטחי מדינתנו הקטנה להשמידנו. כנגדם עמד היישוב היהודי בארץ ישראל בכוח קטן ודל. מלחמה קשה התנהלה במשך עשרה חודשי לחימה, ובחסדי שמים, לוחמי צה"ל הצליחו להדוף את צבאות ערב ולהרחיב את שטח המדינה - בניגוד לכל תחזיות המומחים. הכרזת המדינה והניצחון במלחמת העצמאות הביאו רווח והצלה לעם ישראל כולו, להרמת קרנם של ישראל בכל מקום שהם2 ולחיזוק ביטחונם האישי, כיוון שמדינת ישראל ערבה לשלומם3.
הקמת מדינת ישראל היא פלא גדול ומאורע בעל משמעות וערך עצומים, והיא מקפלת בתוכה עניינים רבים שעליהם ראוי להודות לה' ולהללו.