פרק ד - ערכו של יום העצמאות

ביום ה' באייר תש"ח, זכינו בחסד ה' לחדש את שלטוננו בארץ ישראל ולהקים את מדינת ישראל, לאחר כאלפיים שנות גלות. בשנות הגלות סבלנו סבל רב וצרות רבות הקיפונו, הגויים הרגו וטבחו בנו, רדפו, השפילו ודיכאו אותנו. עברנו פרעות ופוגרומים, ושיאם בשואה הנוראה, שבה גמרו אומר להכחידנו. גורשנו מעיר לעיר וממלכה לממלכה, מבלי יכולת להגן על עצמנו. עם הקמת המדינה, יצאנו מעבדות לחירות ונזקפה קומתנו. פרקנו את עול הגויים מעל צווארנו, והתחלנו לנהל חיים לאומיים עצמאיים, בתור אומה חיה השולטת בארצה וחופשית להגן על עצמה¹. 

מיד לאחר הכרזת המדינה פרצה מלחמת העצמאות. חמישה צבאות סדירים של מדינות ערב, מצוידים במיטב הנשק, פלשו לשטחי מדינתנו הקטנה להשמידנו. כנגדם עמד היישוב היהודי בארץ ישראל בכוח קטן ודל. מלחמה קשה התנהלה במשך עשרה חודשי לחימה, ובחסדי שמים, לוחמי צה"ל הצליחו להדוף את צבאות ערב ולהרחיב את שטח המדינה - בניגוד לכל תחזיות המומחים. הכרזת המדינה והניצחון במלחמת העצמאות הביאו רווח והצלה לעם ישראל כולו, להרמת קרנם של ישראל בכל מקום שהם² ולחיזוק ביטחונם האישי, כיוון שמדינת ישראל ערבה לשלומם³.

הקמת מדינת ישראל היא פלא גדול ומאורע בעל משמעות וערך עצומים, והיא מקפלת בתוכה עניינים רבים שעליהם ראוי להודות לה' ולהללו.

הקמת מדינת ישראל היא נקודת מפנה משמעותית במעבר מגלות לגאולה. המהר"ל מפראג מבאר שישנם שלושה מרכיבים לגלות: האחד הוא שעם ישראל אינו נמצא במקום המיוחד לו - בארץ ישראל; השני הוא שעם ישראל אינו נמצא במקום אחד, אלא הוא מפוזר בין הגויים; והשלישי הוא שעם ישראל משועבד תחת עול הגויים¹. עם הקמת מדינת ישראל, חסרונות אלו הולכים ומתבטלים: עם ישראל חוזר ומתקבץ יחד לגוף לאומי אחד, הוא נעשה בן חורין משעבוד עול הגויים, והוא חוזר למקומו - לארץ ישראל².

בשנות הגלות, לא היה קיום ממשי לעם ישראל כעם. אמנם גם בגלות התקיימו יחידים, משפחות וקהילות, אך לא היה קיום לאומה בתור ישות כללית חיה וממשית. ישראל היו מפוזרים ומפורדים, ורק האחדות הפנימית - אחדות הנשמה, ההזדהות עם רוח ישראל והציפייה לעתיד, עשו אותנו לעם אחד. עם קום המדינה, חזרנו להופיע על במת ההיסטוריה בתור עם אחד חי וממשי¹.

עם קום המדינה, הוסר עול גויים מעל צווארנו וזכינו בעצמאות מדינית. כאמור, השחרור משעבוד עול הגויים הוא מרכיב מרכזי ביציאת ישראל מן הגלות. חז"ל מבארים כי: "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד"¹, ומשמעות הדבר היא שהשינוי שיתרחש בימות המשיח אינו שינוי בסדרי הטבע, אלא שנזכה בתקופה ההיא לעצמאות מדינית, ומתוך כך נוכל ללמוד תורה ולקיים את המצוות הפרטיות והציבוריות, בשלווה ובנחת². על כן חירות מדינית היא יסוד מרכזי בגאולה.

עם קום המדינה, הואץ מאוד תהליך קיבוץ הגלויות ושיבת ישראל לארצם. הקמת המדינה הביאה לפתיחת שערי הארץ לפליטי אירופה, ליהודי ארצות ערב שסבלו מרדיפות, ולכל יהודי בכל מקום בעולם, ומיליוני יהודים עלו לארץ ישראל מכל ארצות תבל¹.

שובו של עם למולדתו לאחר אלפיים שנות גלות היא תופעה פלאית, שאין לה אח ורע בתולדות האנושות, והיא אחד המאפיינים של הגאולה, כמו שנאמר בתורה בתיאור הגאולה: "וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ שָׁמָּה. אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ"². קיבוץ הגלויות הוא גם השלב המקדים לבניין ירושלים, כמו שאמרו חכמים: "אין ירושלים נבנית עד שיתכנסו הגלויות. ואם יאמר לך אדם שנבנית ולא נתכנסו הגלויות, אל תאמין, שנאמר: 'בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם ה' נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס'"³.

זאת ועוד, בהקמת המדינה, זכינו לחזור ולקיים בציבור את מצוות יישוב ארץ ישראל, השקולה כנגד כל המצוות שבתורה¹, וזאת לאחר אלפיים שנות גלות שבהן לא זכינו לקיים מצווה זו כהלכתה. מצוות יישוב ארץ ישראל מתקיימת במגורים בארץ ישראל, בבניין הארץ ובהפרחת שממותיה. אך עיקר המצווה הוא בהחלת ריבונות לאומית של עם ישראל על ארץ ישראל; כמו שכתב הרמב"ן: "שנצטוינו לרשת הארץ אשר נתן הא-ל יתברך ויתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב, ולא נעזבה ביד זולתינו מן האומות או לשממה"². 

ניתן ללמוד עד כמה חשוב שלטונם של ישראל על ארץ ישראל, מהלכות האבלות על החורבן. הרואה את ערי יהודה בחורבנן צריך לקרוע את בגדו, כדי לבטא את צער החורבן. מבואר בפוסקים שלא רק עיר שבתיה חרבים נחשבת עיר חרבה, אלא גם עיר הבנויה לתלפיות נחשבת כחרבה, אם היא נתונה תחת שלטון זרים; ולכן על הרואה אותה לקרוע את בגדו³. מכך למדים ששלטון ישראל הוא המוציא את ערי יהודה מגדר 'ערים חרבות'⁴.

פלא נוסף שהתרחש בהקמת המדינה הוא התעוררות הגבורה הלאומית. בשנות הגלות היה עם ישראל חסר אומץ וגבורה לאומיים. ביום העצמאות עשה ה' עמנו נס, והפיח בנו רוח של גבורה לאומית. למרות התלבטויות קשות ועל אף כל הסיכונים שעמדו בפני העם ומנהיגיו, התעוררה בהם רוח גבורה והכריזו על הקמת המדינה, אף שהיה ברור שהכרזה זו עלולה להביא למלחמה כוללת. מכוח אותה גבורה, לוחמי ישראל אזרו אומץ ועוז רוח להילחם באויבי ישראל, וגבורה זו היא יסוד ושורש לכל הנסים שאירעו אחר כך במלחמות ישראל¹.

מציאות עם ישראל בגלות, שעבודו ופיזורו, אינם רק אסון לאומי, אלא הם חילול השם, ושובו להיות עם ריבוני, חי ומלא גבורה בארץ ישראל - הוא קידוש השם. כך נאמר בספר יחזקאל: "וַיָּבוֹאוּ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ... לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר ה' אֱלֹקִים לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם. וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם, וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה'". הקמתה של מדינת ישראל היא אפוא קידוש השם שאין דוגמתו.

עם ישראל הוא עַם ה', ולכן כאשר הוא מפוזר בגלות, מושפל ומשועבד לזרים, נדמה כאילו ה' אינו מנהל את העולם חלילה, או שמא הוא עזב חלילה את עם ישראל וכרת עם הגויים ברית חדשה - ואין לך חילול השם גדול מזה. אך כאשר העם חוזר לארצו, ניכר שה' מנהל את עולמו, וכן ניכר שאהבת ה' לא זזה מעם ישראל - ואין לך קידוש השם גדול מזה¹.

מעל כל הדברים שנמנו לעיל ובמרכזם, הקמת מדינת ישראל היא הבסיס והיסוד למימוש הייעוד האלוקי של עם ישראל - להיות "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ"¹.

שיבת ישראל לארצם מאפשרת להם להוציא לפועל את ייחודם וייעודם. בספר הכוזרי, ממשיל רבי יהודה הלוי את הקשר בין עם ישראל לארצו, לזיקה בין עץ למקום גידולו. עץ גדל כראוי רק כאשר נוטעים אותו במרחב המחיה שמתאים לו. עץ הזקוק לחום, לא יגדל כראוי אם ישתלו אותו במקום קר, וכן להפך. כך גם עם ישראל, מקום הגידול המתאים לו הוא ארץ ישראל, ורק בה הוא יכול לפרוח, להתפתח, לגלות את כוחותיו המיוחדים ולממש את ייעודו לעבוד את אלוקיו². לכן אמרו חכמים שהמקום המתאים לקיום המצוות הוא רק בארץ ישראל, וקיום המצוות בחוץ לארץ נועד רק כדי שהמצוות לא תהיינה לנו חדשות בבואנו לארץ ישראל; כדברי חז"ל: "אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בני היו מצוינים במצוות בחוץ לארץ, שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים, שנאמר: 'הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים'"³. 

אך ייעודו של עם ישראל אינו רק שכל יהודי יעבוד את ה' בחייו הפרטיים, בעוד עוצמות החיים, המתגלות בחיים חברתיים ולאומיים, יישארו הפקר ליצרי לב האדם. ייעודו של עם ישראל הוא לחיות חיים לאומיים שלמים של קודש, חיים שבהם כל המערכות הציבוריות - הפוליטיקה, הכלכלה, הצבא והמשפט - כולן מתנהלות על פי התורה ויונקות מאורה. חיים כאלו של אומה מפותחת, העומדת בקדמת האנושות ביכולותיה ובשגשוגה, יהיו אות ומופת לכל העמים, ויעוררו את רצונם לבקש את האמת, הטוב והיופי בחייהם האישיים והלאומיים, ללכת בדרך ה' ולקבל את עול מלכותו עליהם. זהו הייעוד הלאומי של ישראל - להיות "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ"⁴, לקדש את שם ה' בעולמו ומתוך כך לתקן עולם במלכות ש-די⁵. 

בשנות הגלות היינו רחוקים מקיום ייעוד זה, שכן לא היה לעם ישראל קיום ממשי בתור עם. היינו יחידים, משפחות וקהילות, אך לא היה קיום לאומה בתור ישות כללית חיה וממשית⁶. עם קום המדינה, חזרנו לחיות חיים לאומיים בארצנו, ובכך הונח היסוד להופעת הייעוד הגדול של עם ישראל בעולם⁷.

ישנם אנשים יראי שמים, אשר נמנעים מלהודות לה' על הקמת המדינה, מרוב צפייתם לגאולה רוחנית שלמה ומלאה. זאת כיוון שמדינת ישראל עדיין אינה מתנהלת על פי התורה, וישנם בה חסרונות רבים. אך יש לדעת כי כל החסרונות והפגמים אינם סיבה שלא להודות על האור והברכה, הפלא והנס שבקיום המדינה. יש להכיר בחסרונות ולשאוף לתיקונם, אך יחד עם זאת יש לשמוח בכל הטוב והברכה הקיימים, ולהודות לה' עליהם.

התרשלות מן ההודיה לה' על הטובה, עלולה לגרום לצמצום השפע והברכה מאת ה'. מסופר בגמרא שה' רצה לעשות את חזקיהו המלך למשיח, לגודל מעלתו של חזקיהו. אך הוא נמנע מכך, כיוון שחזקיהו לא אמר שירה על כך שה' הושיע אותו והיכה את מחנה אשור שצר על ירושלים¹. לעומת זאת, כאשר מקפידים להודות לה' על טובותיו - "מוסיפים בזה כח למעלה והקב"ה עושה ניסים עד אין סוף, וזהו פירוש הפסוק 'יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם'², שעל ידי שיודו לה', על ידי כך באים עוד נפלאותיו לבני אדם"³. וכן אמרו חכמים: "כל המודה בניסו, עושים לו נס אחר"⁴. 

הפלא האלוקי והסייעתא דשמיא הגדולים שבקום המדינה ממשיכים לאורך שנות קיום המדינה, הן בנסים העצומים של מלחמות ישראל, בהמשך כיבושם של חבלי ארץ ובהצלת ישראל מיד צריהם, והן בהישגים הגדולים של מדינת ישראל בתחומים שונים ומגוונים: בילודה, במערכת הבריאות, במשק המים, בחקלאות, בכלכלה, בחדשנות ובהמצאות, ומעל כל אלו, בהעמדת עולם תורה משגשג כפי שלא היה מעולם⁵. ולכן יש להכיר בטובה הגדולה שזכינו לה ולהודות לה' על חסדיו הרבים. ואף שלא זכינו עדיין להתקיימות כל חזון הגאולה, ואנו מצפים לחיי קודש מלאים שבמרכזם עבודת המקדש, ולמלכות ישראל השלמה שתופיע - עלינו לדעת כי כך היא דרכה של הגאולה, שהיא באה בהדרגה; כמו שנאמר בתלמוד הירושלמי: "רבי חייא ורבי שמעון בן חלפתא היו מהלכים בבקעת ארבל וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא לר' שמעון בן חלפתא: כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קמעא קמעא, וכל מה שהיא הולכת, היא רבה והולכת"⁶.