פרק ג - יום הזיכרון

ביום ד' באייר, ערב מלחמת השחרור, נפלו יישובי גוש עציון בידי הלגיון הירדני, ויום זה נקבע במדינת ישראל ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. מטרת יום זה אינה לעורר עצב ודכדוך הנפש, אלא לייקר את גבורת הלוחמים ולהעלות על נס את מסירות נפשם למען תקומת עם ישראל בארצו, וללמוד מהם להתמסר לעניין נשגב זה בכל כוחות הגוף והנפש¹.

המוסר נפשו למען עם ישראל וארצו, מעלתו גדולה מאוד, ואין לך דבר נעלה יותר מכך¹. מסופר בגמרא שבִּתו של אחד ממלכי רומא נמצאה הרוגה, והרומאים הטילו את אשמת הריגתה על כל ישראל ורצו להיפרע מהם. כדי להציל את עם ישראל, באו פפוס ולולינוס - שני יהודים מהעיר לוד, ואמרו שהם הרגו את בת המלך, וכך המלך הרג אותם והניח לכל ישראל. על שני יהודים אלו אמרו חז"ל בגמרא שלרוב מעלתם, "אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם"². כך גם הלוחמים שמסרו את נפשם להצלת עם ישראל בדורותינו - אין כל ברייה יכולה לעמוד במחיצתם³. 

מסירות נפש להצלת ישראל אינה רק מסירות למען עם ישראל אלא גם מסירות למען כבוד ה' יתברך, שכן הקמים להילחם כנגד ישראל - קמים להילחם כנגד אלוקיו. זאת כפי שאמרה אביגיל לדוד המלך: "כִּי מִלְחֲמוֹת ה' אֲדֹנִי נִלְחָם"⁴, וכן אמרו חכמים: "כל מי שקם כנגד ישראל, כאילו קם כנגד הקדוש ברוך הוא"⁵. 

רגילים לכנות את חללי מערכות ישראל 'נופלים', אך חללים אלו לא נפלו אלא קמו, עלו ונתעלו. הם ניצבים ועומדים כלפידים בוערים ומאירים, כמקדשי השם בכל דורות ישראל, ההולכים לפני העם להנחותו הדרך ולהאיר לפניו⁶.

יש המדליקים נר נשמה לזיכרון חללי מערכות ישראל¹. 

בשעת הצפירה בערב יום הזיכרון ובבוקרו, ראוי לעמוד לכבוד הנופלים². יש האומרים בלחש פרקי תהילים או משניות ומתפללים לעילוי נשמת הנופלים³, ויש המתייחדים עם זכרם בשתיקה יחד עם כל עם ישראל⁴. 

בתפילת שחרית אומרים את תפילת "א-ל מלא רחמים" לעילוי נשמת חללי מערכות ישראל⁵, ולאחר התפילה יש שנוהגים לומר את פרק ט בתהילים, הפותח במילים "לַמְנַצֵּחַ עַל מוּת לַבֵּן"⁶.

יש העולים לבתי הקברות הצבאיים, לפקוד את קברי הנופלים⁷.

בתפילת מנחה אין אומרים תחנון, כדין כל תפילת מנחה הסמוכה ליום שאין אומרים בו תחנון⁸.