פרק ב - מנהגי ספירת העומר. פרק ב - מנהגי ספירת העומר
כאשר בני ישראל היו במדבר והגיע זמן הקרבת קרבן פסח, היו בעם ישראל אנשים טמאים שלא יכלו להקריב את הקרבן. הדבר ציער אותם מאוד, והם ניגשו אל משה וטענו: "לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"1? משה רבנו פנה אל ה' ונענה שאדם שאינו יכול להקריב את קרבן פסח במועדו, יקריב אותו חודש לאחר מכן, בי"ד באייר.
בספרי חסידות מבואר שפרשת פסח שני ניתנה לעם ישראל רק בזכות "גודל תשוקת אותם אנשים למצווה, והצמאון אשר היה בהם שיקריבו גם הם את הפסח, ולב נשבר שהיה להם שדאג לִבָּם בקרבם מאוד למה יגרעו משאר כל ישראל? ועל ידי אלו זכו להמשיך פרשה חדשה בתורה, ונפתח פתח חדש, שיתפשט אור קדושת הפסח שלושים יום עד פסח שני, ויוכלו לעשותו גם בי"ד באייר"2. מכך יש ללמוד ש"אין שום מניעה לקיים את התורה והמצוות, והעיקר תלוי באדם להשתוקק במסירות נפש לעשות את רצון ה', ואז נפתח לפניו הכל"3.
כאמור, בזמן שבית המקדש היה קיים, אדם שלא היה יכול להקריב את קרבן פסח במועדו, היה מקריב אותו חודש לאחר מכן, בי"ד באייר, ולכן מרבים קצת בשמחה ביום זה4, ואין אומרים בו תחנון5. ויש שנוהגים לאכול מצות בפסח שני6, זכר למצות שהיו אוכלים עם קרבן הפסח7.
ספירת העומר - הציפייה וההכנה למתן תורה
פסח שני
קריאת הפרק ברצף