פרק ב - מנהגי ספירת העומר

ימי ספירת העומר הם הימים שבין חג הפסח לחג השבועות, וביסודם הם ימים חגיגיים, הדומים לחול המועד¹, אך מאחר שמתו בהם עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא, נוהגים בהם קצת דיני אבלות²: אין מתחתנים, אין מסתפרים, אין מקיימים בהם ריקודים ומחולות ואין שומעים בהם מוזיקה עליזה³. 

הסיבה לכך שנגזרה גזרה קשה כל כך על תלמידי רבי עקיבא היא משום שהם לא נהגו כבוד זה בזה⁴. כך אמרו חכמים: "שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה". הם מתו דווקא בימי ספירת העומר, שהם ימי הכנה למתן תורה, כיוון שאהבת ישראל היא תנאי לקבלת התורה. זאת למדים מן הפסוק שנאמר על ישראל בשעה שהגיעו להר סיני: "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר"⁵. מהכתוב "וַיִּחַן" בלשון יחיד, דרשו חכמים שעם ישראל באותה שעה היה מאוחד "כאיש אחד בלב אחד"⁶, ומכוח אחדות זו הוא היה ראוי לקבל את התורה⁷. וכיוון שבימים אלו יש להתחזק באהבת ישראל והם מיועדים לחיזוק האהבה והאחווה בין איש לרעהו, התעורר בהם קטרוג על תלמידי רבי עקיבא, שלא נהגו כבוד זה בזה⁸.

לאחר האסון הנורא שפקד את רבי עקיבא, הוא לא התייאש אלא העמיד תלמידים חדשים ואמר להם: "הראשונים לא מתו אלא מפני שהיתה עיניהם צרה בתורה זה לזה, אתם לא תהיו כן". ואכן, התלמידים החדשים תיקנו פגם זה, ו"מִלאו כל ארץ ישראל תורה"⁹, ומאותם תלמידים נמשכה כל התורה שבעל פה, שאותה הם ביססו על אהבת ישראל ועל כבוד רֵעים.

תכליתם של מנהגי האבלות היא שנזכור את האסון שפקד את תלמידי רבי עקיבא, ומתוך כך "נתרחק מהשנאה והקנאה והתאוה והגאוה והכבוד, ונתחזק לקנות את מדת האהבה, הענוה והשלום"¹⁰. כל השנה יש להקפיד ולהימנע ממידות רעות אלו, ולקנות אהבה, ענווה ושלום, אך בימי ספירת העומר יש להקפיד בכך הקפדה יתרה. וכך כתב הגאון רבי חיים פלאג'י: "אהבת החברים צריכה להיות בכל עת ובכל זמן, אהבת עולם מלב ומנפש, וכל שכן שצריכים להיזהר בזה ביותר בין פסח לעצרת להיות באהבה וחיבה יתרה"¹¹. 

במשך הדורות התרגשו על עם ישראל צרות נוספות בימי הספירה. לפני כתשע מאות שנה כאשר מסעות הצלב הגיעו לגרמניה ולצרפת, הנוצרים פרעו ביהודים, החריבו את קהילותיהם הגדולות והרגו אלפי יהודים שסירבו להמיר את דתם¹². כחמש מאות שנה לאחר מכן אירעו פרעות ת"ח ות"ט בפולין, וגם הן התרחשו בעיקר בימי ספירת העומר¹³. הקוזקים בהנהגתו של בוגדן חמלניצקי ("חמיל הרשע") עינו בעינויים קשים וטבחו עשרות אלפי יהודים והחריבו קהילות שלמות¹⁴. 

בעקבות הצרות הללו נקבע שבימי ספירת העומר יש להצטער לא רק על תלמידי רבי עקיבא אלא על כל הצרות שהגויים הביאו על עם ישראל בגלות¹⁵. לכן יש להצטער בימים אלו גם על השואה הנוראה, שבה נרצחו כשליש מבני עמנו¹⁶.

נוהגים שלא להתחתן בימי ספירת העומר, כדי שלא להרבות בשמחה¹. מותר להתארס (לקבל החלטה להתחתן) ולערוך סעודה לכבוד המאורע, אך אין לרקוד או להשמיע בה מוזיקה².

נוהגים שלא לקיים ריקודים ומחולות בימי ספירת העומר¹. 'ריקוד' הוא ריקוד של כל אדם עם עצמו, ו'מחול' הוא ריקוד של כמה אנשים היוצרים יחד מעגל, ושניהם אסורים². לכן אין לקיים חוגי מחול בימים אלו. ואף שמטרת החוג אינה לשם שמחה, קיומו אסור, כיוון שהשמחה מתעוררת מאליה בעקבות הריקוד³. וכן נוהגים שלא לשמוע מוזיקה בימים אלו, בין ישירות מכלי נגינה ובין דרך מכשירים חשמליים⁴, שכן מוזיקה מעוררת לשמחה, וזו אינה מתאימה לימים אלו.

המוזיקה האסורה היא מוזיקה עליזה, אך מוזיקה שקטה שאינה מעוררת לשמחה ולריקוד - מותרת בשמיעה¹.

שירה בפֶּה המעוררת לריקוד, אסורה גם היא¹. אך מותר לשיר שירים שקטים, וכן מותר לשמוע מוזיקה ווקאלית שאינה מעוררת לריקוד².

המוזיקה האסורה בשמיעה היא מוזיקה שנועדה לעורר שמחה, אבל מוזיקה שלא נועדה לעורר שמחה מותרת. לכן מותר לשמוע מוזיקה המשמשת כצלצול במכשיר טלפון, מוזיקה המושמעת בשיחת טלפון בזמן המתנה לנציג שירות¹, מוזיקה לשם הפגת פחד או בדידות², או מוזיקה לשם שמירה על ערנות בשעת נהיגה³.

אדם הנמצא במקום שמשמיעים בו מוזיקה אסורה, כגון אדם הנוסע באוטובוס שמושמעת בו מוזיקה, אינו צריך לאטום את אוזניו, מכיוון שמוזיקה המושמעת לאדם בעל כורחו ואין כוונתו ליהנות ממנה, לא נאסרה¹.

נחלקו הדעות בעניין נגינה בסעודת מצווה הנערכת בימי ספירת העומר. יש סוברים שאין לנגן בה בכלי נגינה, כיוון שבימים אלו יש למעט בשמחה¹. ויש סוברים שמותר לנגן בה בכלי נגינה לכבוד השמחה², כיוון שהשמחה במצווה היא עצמה מצווה, והמנהג שלא לנגן בכלי נגינה בימי ספירת העומר אינו כולל נגינה של מצווה³; וכך נפסק להלכה⁴. לכן מותר לנגן בכלי נגינה בסעודת ברית מילה, בסעודת פדיון הבן ובסעודת שבע ברכות; ובמיוחד יש להקל בכך בסעודת בר מצווה, שכן אם לא ינגנו בסעודה זו, ייגרם צער רב לנער בר המצווה⁵.

מותר ללמוד נגינה בימי ספירת העומר, אך בימים אלו ראוי ללמוד ולתרגל מנגינות שקטות, ולא מנגינות המעוררות לריקודים ולמחולות¹.

נוהגים שלא להסתפר ושלא להתגלח בימי ספירת העומר¹. התספורת האסורה היא זו הנעשית כדי להתייפות, אבל תספורת הנעשית לתכלית אחרת מותרת. לכן מותר לספר את שערות השפם המפריעות לאכילה², וכן מותר להסתפר כדי למנוע חציצה בטבילה³.

המנהג שלא להסתפר חל גם על נשים¹, ויש המקילים לנשים יוצאות ספרד להסתפר בימי ספירת העומר². לדבריהם לא נאסרה התספורת על נשים בימים אלו, כדי שאישה נשואה לא תתגנה על בעלה, וכדי שאישה רווקה לא תתקשה במציאת שידוך, כי מראה פרוע עלול להקשות עליה בכך³.

המנהג שלא להסתפר בימי ספירת העומר אינו כולל מצבים שבהם ההימנעות מתספורת תגרום להפסד כספי. לכן אדם שאינו רשאי לבוא לעבודתו כשהוא אינו מגולח, רשאי להתגלח, כדי שלא להפסיד ימי עבודה¹. 

אין לאדם להסתפר, גם אם ההימנעות מתספורת תגרום לאנשים ללעוג לו².

יש סוברים שמותר להתגלח בימי ספירת העומר לכבוד שבת¹, אך המנהג המקובל הוא שלא לעשות כן². ומי שמקל בכך, יש לו על מי לסמוך³. 

כאשר ראש חודש אייר חל בשבת, יוצאי אשכנז רשאים להסתפר ולהתגלח בערב שבת לכבוד שבת, כיוון שיש תוספת שמחה בשבת זו, שראש חודש חל בה, ולכן מותר להסתפר ולהתגלח לכבודה⁴. יוצאי ספרד אינם מבחינים בין שבת זו לשאר השבתות בספירת העומר, והם נוהגים שלא להסתפר ולהתגלח גם לקראת שבת זו⁵.

אדם המכניס את בנו בבריתו של אברהם אבינו, יום הברית הוא יום טוב עבורו, ומותר לו להסתפר לכבוד ברית המילה, וגם המוהל והסנדק רשאים להסתפר לכבוד הברית¹. וכן נער בר מצווה רשאי להסתפר לכבוד בר המצווה², אך לכתחילה יסתפר בעודו קטן³.

מותר לברך את ברכת "שהחיינו" בספירת העומר. לכן בימים אלו אין מניעה לאכול פירות חדשים או לקנות בגדים חדשים¹.

מנהגי האבלות אינם נוהגים בכל ימי הספירה, אלא רק בימים שמתו בהם תלמידי רבי עקיבא¹, ונחלקו בדבר השלחן ערוך והרמ"א.

לדעת השלחן ערוך, תלמידי רבי עקיבא מתו בשלושים וארבעה הימים הראשונים של ספירת העומר, ולכן יש לנהוג מנהגי האבלות עד יום ל"ד בעומר, וכן מנהג יוצאי ספרד. אמנם אין צורך לנהוג מנהגי האבלות בכל יום ל"ד בעומר, אלא די לנהוג אותם מעט זמן ביום ל"ד, מכיוון שבענייני אבלות אומרים "מקצת היום ככולו", כלומר הנוהג אבלות במקצת היום שבו מסתיימת האבלות, נחשב לו הדבר כאילו נהג אבלות בכל היום. למנהג זה, הזמן שמותר בו להסתפר, להתגלח ולשמוע מוזיקה הוא יום ל"ד בבוקר². 

לדעת הרמ"א, תלמידי רבי עקיבא מתו בשלושים ושלושה הימים הראשונים של ספירת העומר, ומכיוון ש"מקצת היום ככולו" יש לנהוג מנהגי אבלות עד יום ל"ג בעומר בבוקר, וכן מנהג יוצאי אשכנז. לפי מנהג זה אפשר להסתפר, להתגלח ולשמוע מוזיקה כבר ביום ל"ג בעומר בבוקר³.

כאשר ל"ג בעומר חל ביום שישי, גם יוצאי ספרד רשאים להסתפר ולהתגלח ביום שישי לכבוד שבת¹. 

כאשר ל"ג בעומר חל ביום ראשון, יוצאי אשכנז רשאים להסתפר ביום שישי לכבוד השבת², כיוון שאין זה לכבוד השבת שיהיו בה בשיער מגודל, וביום ראשון יסתפרו ויתגלחו לכבוד ל"ג בעומר³. ויוצאי ספרד רשאים להסתפר רק ביום שני ל"ד בעומר, כמנהגם בכל שנה⁴.

כאשר בני ישראל היו במדבר והגיע זמן הקרבת קרבן פסח, היו בעם ישראל אנשים טמאים שלא יכלו להקריב את הקרבן. הדבר ציער אותם מאוד, והם ניגשו אל משה וטענו: "לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"¹? משה רבנו פנה אל ה' ונענה שאדם שאינו יכול להקריב את קרבן פסח במועדו, יקריב אותו חודש לאחר מכן, בי"ד באייר.

בספרי חסידות מבואר שפרשת פסח שני ניתנה לעם ישראל רק בזכות "גודל תשוקת אותם אנשים למצווה, והצמאון אשר היה בהם שיקריבו גם הם את הפסח, ולב נשבר שהיה להם שדאג לִבָּם בקרבם מאוד למה יגרעו משאר כל ישראל? ועל ידי אלו זכו להמשיך פרשה חדשה בתורה, ונפתח פתח חדש, שיתפשט אור קדושת הפסח שלושים יום עד פסח שני, ויוכלו לעשותו גם בי"ד באייר"². מכך יש ללמוד ש"אין שום מניעה לקיים את התורה והמצוות, והעיקר תלוי באדם להשתוקק במסירות נפש לעשות את רצון ה', ואז נפתח לפניו הכל"³. 

כאמור, בזמן שבית המקדש היה קיים, אדם שלא היה יכול להקריב את קרבן פסח במועדו, היה מקריב אותו חודש לאחר מכן, בי"ד באייר, ולכן מרבים קצת בשמחה ביום זה⁴, ואין אומרים בו תחנון⁵. ויש שנוהגים לאכול מצות בפסח שני⁶, זכר למצות שהיו אוכלים עם קרבן הפסח⁷.

רבים נוהגים ללמוד בכל אחת משש השבתות שבספירת העומר פרק אחד ממסכת אבות, כדי לסיים את המסכת לקראת חג שבועות. הטעם למנהג זה הוא שמסכת אבות גדושה בדברי מוסר המעוררים את האדם ללמוד תורה ולתקן את מידותיו, ולימודהּ הוא הכנה טובה לקבלת התורה¹. ויש מיוצאי אשכנז הנוהגים ללמוד פרק ממסכת אבות בכל שבתות הקיץ, ולא רק בשבתות ספירת העומר².

כאמור לעיל במשך הדורות באו צרות נוספות על עם ישראל בימי הספירה. לפני כתשע מאות שנה, כאשר מסעות הצלב הגיעו לגרמניה ולצרפת, הנוצרים פרעו ביהודים, החריבו את קהילותיהם והרגו אלפי יהודים שסירבו להמיר את דתם. בעקבות פורענות זו חוברה תפילת "אב הרחמים", הנאמרת בקרב יוצאי אשכנז בכל שבת לאחר קריאת התורה. בתפילת זו מזכירים את צדקותן של אותן קהילות שמסרו נפשן על קדושת השם, ומתפללים שה' ינקום את נקמתן¹.

בדרך כלל אין אומרים את תפילת "אב הרחמים" בשבתות חגיגיות, כגון בשבת מברכים או כאשר יש חתן בבית הכנסת, אך בימי ספירת העומר אומרים את תפילת "אב הרחמים" בכל השבתות, כיוון שחורבן קהילות גרמניה וצרפת אירע בימים אלו².