ספירה בברכה אחר ספירה ביום בלא ברכה

אדם ששכח לספור ספירת העומר בלילה, וספר למחרת ביום ללא ברכה, רשאי להמשיך ולספור את הימים הבאים בברכה¹. ואף שלדעת בעל הלכות גדולות, אדם שהחסיר יום אחד אינו יכול להמשיך ולספור בברכה, וישנן דעות שספירה ביום איננה נחשבת ספירה (ולכן הסופר ביום אינו רשאי לברך על ספירתו), ונמצא שהוא החסיר יום אחד מהספירה, מכל מקום הוא רשאי לספור את הימים הבאים בברכה. הטעם לכך נגזר משתי סברות המאפשרות לו לספור בברכה. סברה אחת היא סברת התוספות, שלפיה אדם ששכח לספור יום אחד יכול להמשיך ולספור בברכה. סברה שנייה היא הדעה שאפשר לספור את ספירת העומר ביום, ונמצא שהוא לא הפסיד שום יום². 

הכרעה הלכתית זו נקראת בלשון הפוסקים "ספק ספקא", ומובנה הוא שהשאלה מורכבת משני ספקות, וכדי להכריע שאדם זה יכול לברך, די שבאחד משני הספקות ההכרעה תהיה כדעה המקלה. הספק הראשון הוא אם הלכה כדעת בעל הלכות גדולות, שאדם שהחסיר יום אחד אינו יכול להמשיך ולספור בברכה, או שההלכה היא כדעת התוספות, שאדם שהחסיר יום אחד יכול להמשיך ולספור בברכה. והספק השני הוא אם ההלכה כדעה שלא ניתן לספור ספירת העומר ביום, או שההלכה היא שניתן לספור ספירת העומר ביום. אם ההלכה בספק הראשון היא כדעת התוספות, שאדם ששכח לספור יום אחד יכול להמשיך ולספור בברכה, ודאי שאדם זה יכול להמשיך ולספור בברכה. ואף אם ההלכה בספק הראשון היא כבעל הלכות גדולות, שאדם ששכח לספור יום אחד אינו רשאי להמשיך ולספור בברכה, אפשר שההלכה בספק השני היא כדעה שניתן לספור ספירת העומר ביום, ונמצא שאדם זה לא החסיר שום יום, והוא יכול להמשיך ולספור בברכה³.

כיוון שאדם ששכח לספור בלילה וספר למחרת ביום יכול להמשיך ולספור את שאר הימים בברכה, נוהגים רבים לומר בכל יום לאחר תפילת שחרית "היום כך וכך ימים לעומר", כדי שגם מי ששכח לספור בלילה יספור ביום ויוכל להמשיך לספור בלילות הבאים בברכה⁴.