אמר את מניין הימים בלא כוונה לקיים את המצווה

אדם שספר ספירת העומר, אך לא התכוון לקיים בכך את המצווה, צריך לחזור ולספור לשם המצווה, אך אין הוא יכול לברך על ספירתו, והוא הפסיד את הברכה של אותו יום. לדוגמה: אדם שחברו שאל אותו כמה ימים היום לעומר, והוא השיב: "היום ארבעה ימים לעומר", צריך לחזור ולספור, כיוון שבספירה הראשונה הוא לא התכוון לקיים את המצווה אלא להשיב לשאלת חברו, ולפני שיספור שוב בכוונה לא יברך, כיוון שאפשר שיצא כבר בספירה הראשונה¹. 

כדי להבין הלכה זו כראוי, יש להכיר את מחלוקת האמוראים אם "מצוות צריכות כוונה". מחלוקת זו מתייחסת למצב שבו אדם עושה מצווה, כגון שהוא סופר ספירת העומר, אך אינו עושה זאת כדי לקיים את המצווה אלא לשם מטרה אחרת, כגון כדי להשיב לשאלת חברו; ונחלקו האמוראים בדינו. יש סוברים שמצוות צריכות כוונה, ואין הוא יוצא ידי חובה, כיוון שהוא לא התכוון לקיים את המצווה, ויש סוברים שמצוות אינן צריכות כוונה, והוא יוצא ידי חובה, כיוון שהוא עשה את מעשה המצווה כראוי. ההלכה היא כדעה שמצוות צריכות כוונה. לכן אדם שעשה מצווה ולא התכוון לשם מצווה צריך לחזור ולקיים אותה מתוך כוונה², אך אין הוא רשאי לברך לפני קיום המצווה בשנית, כיוון שלעניין הברכה אנו חוששים לדעה שמצוות אינן צריכות כוונה, ולדעה זו הוא כבר יצא ידי חובה בפעם הראשונה, והברכה שיברך כעת היא ברכה לבטלה. לכן כאמור, אדם שאמר לחברו את מספר הימים צריך לחזור ולספור מתוך כוונה, אך אין הוא רשאי לברך, והפסיד את הברכה באותו יום³. 

כדי שלא להגיע למצב זה, אדם ששואלים אותו כמה ימים היום לעומר, לא יאמר "היום כך וכך ימים לעומר" אלא יאמר "אתמול היה כך וכך", וחברו יוסיף למניין הימים יום אחד וידע מה מספר הימים באותו יום⁴.

מחלוקת האמוראים אם מצוות צריכות כוונה עוסקת במצב שאדם עשה מצווה מבלי לחשוב שהוא עושה זאת לשם מצווה. ואולם אדם שעשה מצווה והתכוון בפירוש שלא לצאת ידי חובה במעשה זה, לדעת כולם לא יצא ידי חובה. לכן אדם שחברו שואל אותו "כמה ימים היום לעומר"? יכול להתכוון בפירוש שבדעתו לא לצאת ידי חובה בתשובה שישיב לו, ואז יוכל לומר לחברו "היום כך וכך ימים לעומר", ולאחר מכן יחזור ויספור ספירת העומר בברכה, כיוון שלדעת כולם הוא לא יצא ידי חובה בספירה הראשונה⁵.

על סמך זה כתבו האחרונים שאדם שחברו שאל אותו "כמה ימים היום לעומר"? והוא השיב לו "היום כך וכך ימים לעומר", אך לא הזכיר את מספר השבועות, כגון שאמר לחברו: "היום חמישה עשר ימים לעומר", ולא אמר "שהם שני שבועות ויום אחד", יכול לחזור ולספור בברכה, כיוון שמכך שלא הזכיר את מספר השבועות ניכר שהוא התכוון שלא לקיים את המצווה בספירה זו⁶. מובן מאליו שדין זה נאמר מהיום השביעי ואילך, שסופרים גם את הימים וגם את השבועות, אך לא בששת הימים הראשונים של ספירת העומר, שאין סופרים בהם את השבועות.