ברכה על האש

בהבדלה של מוצאי חג, אין מברכים על האש, כיוון שהשימוש בה מותר בחגים, אבל בהבדלה של מוצאי יום הכיפורים מברכים על האש, כיוון שביום זה אסור להשתמש באש, ונמצא שהאש במוצאי יום הכיפורים היא כדבר חדש, ויש להודות עליה. ברכה זו מדגישה את קדושתו המיוחדת של יום הכיפורים¹. 

את ברכת האש מברכים רק על אש שהייתה דלוקה ביום הכיפורים ('נר ששבת') או על אש שהודלקה מאש כזו, וזאת שלא כמו במוצאי שבת, שאז מברכים את ברכת האש על אש שהודלקה לאחר צאת השבת. ומדוע? במוצאי שבת מברכים על האש, כיוון שהיא נבראה במוצאי שבת: האדם הראשון הקיש אבנים זו בזו, והוציא מהן אש. לפיכך ניתן לברך את הברכה על כל אש, כיוון שהעיקר הוא להזכיר את בריאת האש. לעומת זאת במוצאי יום הכיפורים, הברכה היא על חידוש השימוש באש, שכן ביום זה נאסר להשתמש בה, ובמוצאי היום השימוש באש מותר, לכן מברכים את הברכה על אש ששינוי זה ניכר בה, דהיינו אש שדלקה כבר ביום הכיפורים ואסור היה להשתמש בה, ובמוצאי היום השימוש בה הותר². 

כאשר יום הכיפורים חל בשבת, מוצאי יום הכיפורים הוא גם מוצאי שבת, ולכן מותר מעיקר הדין לברך את ברכת האש על אש שהודלקה במוצאי שבת, כפי שנוהגים בכל מוצאי שבת. אך נהגו להחמיר ולברך את ברכת האש על אש שהייתה דלוקה ביום הכיפורים³, כדי להדגיש את קדושתו המיוחדת של יום הכיפורים⁴.