סיום תפילת נעילה ותקיעת השופר

חותמים את תפילות יום הכיפורים בקבלת עול מלכות שמיים. הקהל כולו אומר בקול רם: "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד", "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", ומסיים באמירת "ה' הוא האלוקים" שבע פעמים, ללוות את השכינה שמתעלה בסיום היום הקדוש למעלה משבעה רקיעים¹.

שם 'אלוקים' מציין את הנהגת הטבע. הקב"ה הוא שברא את כוחות הטבע, והוא המקיים אותם בכל רגע, אך הנהגה זו נסתרת, ובמבט חיצוני נראה כאילו הטבע מתנהל בכוחות עצמו. לכן בסוף היום הקדוש, רגע לפני חזרתנו לשגרת החיים, אנחנו מכריזים מתוך דבקות וטהרה: "ה' הוא האלוקים". אין שום כוח עצמאי בבריאה, ה' ברא את הכול, והוא מחייה את העולם ומנהיגו כרצונו, ו"אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ"². 

בסוף היום הקדוש תוקעים בשופר, לסמן את סילוק השכינה, כפי שנאמר "עָלָה אֱלֹקִים בִּתְרוּעָה"³. ועוד, שתקיעת שופר היא סימן לחירות, שכן מצינו שתקיעת השופר ביובל מוציאה את העבדים לחירות, ובסיום היום הקדוש נשמות ישראל יוצאות לחירות משעבוד העברות שכבלו אותן⁴. 

יוצאי אשכנז נוהגים לומר לאחר התקיעה "לשנה הבאה בירושלים הבנויה"⁵. ואפשר שהטעם לכך הוא שאף שהתקדשנו והטהרנו ביום קדוש זה, כל השגותינו הן מועטות לעומת ההשגות שנזכה להן כאשר ייבנה המקדש והכהן הגדול יעשה את סדר עבודתו ביום הכיפורים. לכן אנו מתפללים שנזכה לעבודת ה' בשלמות בשנה הבאה בירושלים הבנויה.