אמרו חכמים: כל המרבה בתפילה נענה, שנאמר: "וְהָיָה כִּי הִרְבְּתָה לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי ה'... וַיִּזְכְּרֶהָ ה'... וַתַּהַר חַנָּה וַתֵּלֶד בֵּן'"1. לכן מוסיפים ביום הכיפורים תפילה אחת מעבר לתפילות הרגילות שמתפללים בשבתות וימים טובים, והיא תפילת נעילה2.
תפילת נעילה נקראת כן משום שמתפללים אותה בזמן שבו נעלו את שערי ההיכל בבית המקדש, לאחר סיום עבודת הקרבנות. זמן זה, שבו הכהנים יצאו מההיכל ונעלו את שעריו, הוא עת רצון. דומה הדבר לעבד היוצא מבית המלך, ובשעת פרידתו מהמלך, מבקש העבד ממנו בקשה, וכיוון שעזיבתו מעוררת קרבה וגעגוע, המלך נעתר לבקשתו3. כך גם לקראת סוף היום הקדוש ונעילת שערי השמיים שהיו פתוחים בעשרת ימי תשובה, באה עת רצון, והתפילה והתשובה בזמן זה מקובלות יותר מאשר בכל זמן אחר בשנה4.
יש להתאמץ מאוד להתפלל תפילה זו בכוונה ולהתעורר בה לתשובה, כיוון שבשעה זו נחתם הדין, וכל מאורעות השנה נקבעים בה. כך כותב המשנה ברורה על תפילה זו: "יזדרז מאד בתפלה זו, כי תכלית כל עשרת ימי תשובה היא יום הכיפורים, ותכלית יום הכיפורים היא תפלת נעילה, שהכל הולך אחר החיתום! ואם לא עכשיו, אימתי?! ולכן אף אם חלש הוא מחמת התענית, מכל מקום יאזור כגבור חלציו להתפלל במחשבה זכה וברורה, ויקבל על עצמו גדרי התשובה באמת, והבא ליטהר מסייעים אותו, ויחתם בספר חיים טובים"5.
בספרי חסידות פירשו שתפילת נעילה נקראת כן כיוון שבשעה זו מתגברת אהבתו של הקב"ה לישראל, והוא מתייחד עִמם ונועל את כל השערים, שאף אחד לא יוכל להיכנס ולשהות במחיצתם, וגם המקטרגים אינם יכולים להיכנס בשעה זו אל המלך, והוא מקבל באהבה את כל השבים אליו6.
עיקר זמן תפילת נעילה הוא סמוך לשקיעת החמה, כאשר החמה בראשי האילנות. זמן זה הוא כשלושים דקות לפני השקיעה1, וכדעה זו נוהגים יוצאי ספרד2. ויש סוברים שאפשר להתחיל להתפלל תפילת נעילה מזמן פלג המנחה3, וכן נוהגים רבים מיוצאי אשכנז4. פלג המנחה הוא שעה ורבע זמניות לפני השקיעה5, כלומר בדרך כלל סביב השעה חמש וחצי (בשעון קיץ)6.
נוהגים לפתוח את ארון הקודש בתפילת נעילה1, כדי שזכות התורה תעמוד לנו שתפילותינו תתקבלנה2, וכן כדי להורות ששערי השמיים פתוחים בתפילה זו, ומפתיחת הארון יתעוררו הלבבות להתפלל בכוונה3.
בתפילת נעילה משנים את נוסח ההוספות שמוסיפים בתפילת עמידה בעשרת ימי תשובה. במקום לומר לשון 'כתיבה', אומרים לשון 'חתימה', כיוון שזמן נעילה הוא זמן חתימת הדין. לדוגמה: במקום "כתבנו בספר החיים", אומרים "חתמנו בספר החיים", ובמקום "וכתוב לחיים טובים", אומרים "וחתום לחיים טובים"1.
מעלת ברכת כהנים של תפילת נעילה נשגבה מאוד1. ברכת כהנים אינה יכולה להיאמר בלילה, כיוון שהיא הושוותה בתורה לעבודת הקרבנות במקדש, והזמן הכשר לעבודת הקרבנות הוא ביום. כדי שניתן יהיה לומר ברכת כהנים בתפילת נעילה, על הכהנים להספיק לומר אותה לפני השקיעה, ולכן על שליח הציבור להגיע לסוף ברכת "מודים", זמן מה לפני שקיעת החמה2.
ברכת כהנים חשובה יותר מאמירת פיוטים וסליחות, ולכן כאשר הזמן קצר, ואמירת כל הפיוטים והסליחות תעכב את שליח הציבור מלהגיע לסוף ברכת "מודים" זמן מה לפני השקיעה, יש לדלג על הפיוטים והסליחות כפי הנצרך3, ואפשר להשלימם לאחר חזרת הש"ץ4. אם שליח הציבור לא הספיק לסיים את ברכת "מודים" לפני השקיעה, בדיעבד ניתן לומר את ברכת כהנים כל משך 'בין השמשות', דהיינו בתוך שלוש עשרה וחצי דקות לאחר השקיעה, כיוון שיש סוברים שזמן זה נחשב עדיין יום, ולעניין ברכת כהנים אפשר להקל כדעה זו5.
חותמים את תפילות יום הכיפורים בקבלת עול מלכות שמיים. הקהל כולו אומר בקול רם: "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד", "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", ומסיים באמירת "ה' הוא האלוקים" שבע פעמים, ללוות את השכינה שמתעלה בסיום היום הקדוש למעלה משבעה רקיעים1.
שם 'אלוקים' מציין את הנהגת הטבע. הקב"ה הוא שברא את כוחות הטבע, והוא המקיים אותם בכל רגע, אך הנהגה זו נסתרת, ובמבט חיצוני נראה כאילו הטבע מתנהל בכוחות עצמו. לכן בסוף היום הקדוש, רגע לפני חזרתנו לשגרת החיים, אנחנו מכריזים מתוך דבקות וטהרה: "ה' הוא האלוקים". אין שום כוח עצמאי בבריאה, ה' ברא את הכול, והוא מחייה את העולם ומנהיגו כרצונו, ו"אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ"2.
בסוף היום הקדוש תוקעים בשופר, לסמן את סילוק השכינה, כפי שנאמר "עָלָה אֱלֹקִים בִּתְרוּעָה"3. ועוד, שתקיעת שופר היא סימן לחירות, שכן מצינו שתקיעת השופר ביובל מוציאה את העבדים לחירות, ובסיום היום הקדוש נשמות ישראל יוצאות לחירות משעבוד העברות שכבלו אותן4.
יוצאי אשכנז נוהגים לומר לאחר התקיעה "לשנה הבאה בירושלים הבנויה"5. ואפשר שהטעם לכך הוא שאף שהתקדשנו והטהרנו ביום קדוש זה, כל השגותינו הן מועטות לעומת ההשגות שנזכה להן כאשר ייבנה המקדש והכהן הגדול יעשה את סדר עבודתו ביום הכיפורים. לכן אנו מתפללים שנזכה לעבודת ה' בשלמות בשנה הבאה בירושלים הבנויה.
ראש השנה - המלכות והדין
פרק לד - תפילת נעילה
