כריעה בסדר העבודה

עיין רמ"א תרכא ד, והלכות חגים לגר"מ אליהו פרק מו סעיף קג, ושערי הימים הנוראים (טשזנר) עמ' תרל. ועיין שערי הימים הנוראים שם, שיוצאי ספרד כורעים ארבע פעמים בסדר העבודה, בכל מקום שמזכירים שהכהן הגדול היה אומר את השם המפורש, ויוצאי אשכנז כורעים פעם אחת ב"עלינו לשבח" ושלוש פעמים בסדר העבודה, כאשר מזכירים את השם המפורש שנאמר בווידויים של הכהן הגדול, אך אין הם כורעים כשמזכירים את השם המפורש שנאמר מפי הכהן הגדול כאשר הוא ערך את הגורל על השעירים, ועיין שו"ת ישועת משה חלק ג סימן נא, שכתב כמה טעמים לכך. ועיין משנ"ב תרכא טז, ושער הציון שם, שהמנהג שגם שליח הציבור כורע, ומזיזים את עמוד התפילה מלפניו כדי שיוכל להשתחוות מבלי לעקור את רגליו, ועיין חזון עובדיה עמ' שנד, שגם יוצאי ספרד נוהגים כן, ועיין הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק מו סעיף קה, שחולק.

ויקרא כו א. רמ"א קלא ח, ומשנ"ב שם. ועיין משנ"ב שם מ, שהאיסור מהתורה הוא רק בשכיבה גמורה על הקרקע כאשר הפנים כבושות בקרקע והידיים והרגליים פשוטות ('פישוט ידיים ורגליים'), אבל כריעה על הקרקע, כפי שאנו כורעים בסדר העבודה, אסורה רק מדרבנן. ועיין ארחות רבנו חלק ב עמ' רלא, וירושלים במועדיה עמ' רפו, שדי להפסיק בין הפנים לקרקע, ואין צורך להפסיק גם בין הברכיים לקרקע. ועיין שו"ת שבט הקהתי חלק ב אורח חיים סימן סא, שגוף האדם או בגדיו אינם מהווים הפסק, ועיין פסקי תשובות קלא כז, שכאשר אין לאדם אפשרות אחרת, אפשר להפסיק בטלית, כיוון שהטלית אינה צמודה לגוף האדם כשאר בגדיו.

מטה אפרים תרכא יב, וקצה המטה שם כא.