בחזרת הש"ץ של תפילת מוסף נוהגים לומר את סדר העבודה, שבו מתארים את עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים, ומתפללים שנזכה לבניין המקדש ולחידוש עבודה זו. בזמן שבית המקדש היה קיים, עיקר כפרת יום הכיפורים הייתה נעשית על ידי עבודת הכהן הגדול, ורבים היו באים לראותה, להשתתף בה ולהיטהר על ידה. הכהן הגדול מתוודה על חטאי כל ישראל על ראש השעיר המשתלח, נכנס לפני ולפנים אל קודש הקודשים ומקטיר את הקטורת, ולשון של זהורית הייתה מלבינה ומבשרת לאומה כולה שנמחלו עוונותיה והיא רצויה לפני ה'.
כיום, שלצערנו אנו חסרים עבודה זו, אמירת סדר העבודה משמשת לה מעין תחליף, כמו שנאמר: "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ"1, כלומר את הפרים שאין באפשרותנו להקריב, נשלם באמירת שפתינו2. טוב ללמוד מראש את סדר העבודה, כיוון שיש להבין את אשר אומרים, כדי שאמירת השפתיים תיחשב תחליף להקרבת הקרבן3.
ביום הכיפורים בזמן שבית המקדש היה קיים, היה הכהן גדול מזכיר את השם המפורש כמה פעמים. בכל פעם שהוא היה מזכיר את השם המפורש, היו כהנים והעם שבעזרה כורעים ומשתחווים. זכר לכך, גם אנחנו נוהגים לכרוע כאשר אנו מזכירים את אמירת השם המפורש מפי הכהן הגדול1.
בשעה שכורעים על הקרקע, יש ליצור הפסק בין הפָּנים לבין הקרקע בהנחת בד או דבר אחר, כיוון שאסור להשתחוות על גבי רצפת אבנים מחוץ לבית המקדש; כמו שנאמר: "וְאֶבֶן מַשְׂכִּית (אבן המכסה את הקרקע) לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲוֹת עָלֶיהָ"2. יש להפריד בין הפָּנים לבין הקרקע גם כאשר מתפללים במקום שרצפתו אינה עשויה אבנים, כיוון שלא חילקו בין מקומות המרוצפים אבנים למקומות שאינם כאלו, שמא יבואו אנשים לידי טעות3.
יוצאי ספרד נוהגים לומר לאחר תפילת מוסף את השבח "אין כאלקינו" ואת סדר פיטום הקטורת, כפי שנוהגים בשאר ימות השנה1, אך יוצאי אשכנז נוהגים שלא לאומרם. הטעם שאין אומרים "אין כאלקינו" הוא ששבח זה תוקן לאומרו בשבת, כדי להוסיף בשבחי ה' תחת ברכות שמונה עשרה שאינן נאמרות בשבת, וביום הכיפורים אין צריך לאומרו, כיוון שאנו מרבים בשבחי ה' בפיוטים הנאמרים תוך כדי התפילה2. והטעם שאין אומרים את סדר פיטום הקטורת הוא שכבר הוזכרה הקטורת בסדר העבודה3. ואולם טוב שגם יוצאי אשכנז יאמרו את סדר פיטום הקטורת ביחידות4, כיוון שיש סוברים שלא יוצאים ידי אמירתו בהזכרת הקטורת בסדר העבודה, משום שלא נזכרו שם אחד עשר סממני הקטורת5.
לאחר תפילת מוסף מצווה לעסוק בתורה בענייני עבודת יום הכיפורים ובדברים המעוררים את הלב לתשובה. ומי שזקוק למנוחה כדי שיוכל להתפלל מנחה ונעילה בכוונה, ינוח כפי צורכו6.
כאמור לעיל, נוהגים להתעטף בטלית בכל תפילות יום הכיפורים, ולכן יש להתעטף בטלית לקראת תפילת מנחה1. ואין לחזור ולברך על הטלית, כיוון שיום הכיפורים הוא יום תפילה ארוך, וההפסקה בין תפילת מוסף לתפילת מנחה אינה נחשבת היסח הדעת2.
במנחה, קוראים בתורה את הפרשה העוסקת בחובה להתרחק מאיסורי עריות3. זאת כדי לחזק את הזהירות מאיסורים אלו שנפש האדם חומדת אותם, ומתוך כך קשה להישמר מהם ורבים נכשלים בהם4; וכדי לעורר את הלבבות לשוב בתשובה על איסורים אלו5.
מפטירים בספר יונה, המתאר את סיפור בריחתו של יונה מלפני ה' ואת תשובתם של תושבי נִינְוֵה. קוראים הפטרה זו, להורות שאי אפשר לברוח מלפני ה', ושהקב"ה הוא רב חסד וחפץ בתשובת רשעים. ואף שתושבי נינוה הרבו לפשוע, הוא שלח אליהם את יונה שיעורר אותם לחזור בתשובה, וכאשר הם חזרו בתשובה, הוא קיבל את תשובתם. ואם את תשובת הגויים ה' קיבל, על אחת כמה וכמה שיקבל את תשובתנו, שאנו בניו, ורחמיו עלינו כרחם אב על בנו6.
ראש השנה - המלכות והדין
פרק לג - מוסף ומנחה
