ברכת "שעשה לי כל צרכי" תוקנה להודאה על נעילת הנעליים, שכן בעזרת הנעליים אדם יכול להסתובב בחוץ ולדאוג לכל צרכיו1. כיוון שביום הכיפורים אסור לנעול נעלי עור, יש סוברים שביום זה אין לברך את ברכת "שעשה לי כל צרכי"2. ויש סוברים שיש לברך ברכה זו ביום הכיפורים, כיוון שהיא כוללת גם הודאה על נעליים שאין בהן עור3, וכן דעת המשנה ברורה4.
יש המהדרים להתפלל את תפילת שחרית של יום הכיפורים עם הנץ החמה כוותיקין, מפני שהתפילה כוותיקין מהודרת יותר, וראוי להדר במצוות ביום הכיפורים1. ואף אלו שאינם מתפללים כוותיקין ישכימו קום ויתחילו להתפלל תפילת שחרית מוקדם מהרגיל2.
אף מי שבדרך כלל אינו מקפיד לומר את פרשת העקדה לפני פסוקי דזמרה, ישתדל לאומרה ביום הכיפורים, כדי להזכיר את זכות העקדה1. וטוב לומר את פסוקי דזמרה במתינות ובנעימה לכבוד היום הקדוש2.
בדרך כלל אומרים בחגים הלל, אבל ביום הכיפורים אין אומרים הלל, כיוון שההלל צריך להיאמר מתוך שמחה יתרה, וביום הכיפורים איננו מצויים בשמחה יתרה, משום שהשמחה בו מהולה ביראה ופחד מאימת הדין1.
ביום הכיפורים מוציאים שני ספרי תורה. בספר הראשון קוראים את הפרשה העוסקת בעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים, ובספר השני קוראים את קרבנות היום בפרשת פנחס1. מפטירים בישעיהו בפרקים נז-נח. פרקים אלו עוסקים בענייני תשובה ותענית, ונאמר בהם שתכלית הצום היא להתעורר על ידו להרבות בצדקה ובחסד ולתקן את המעשים, ובמיוחד לתקן את החטאים שבין אדם לחברו2.
בקריאת התורה ביום הכיפורים מעלים לתורה שישה אנשים (מלבד העולה למפטיר), בשונה מימים טובים אחרים, שמעלים בהם לתורה חמישה אנשים. זאת כיוון שקדושתו של יום הכיפורים גדולה יותר מקדושתם של ימים טובים אחרים3.
לאחר קריאת התורה וההפטרה, נוהגים יוצאי אשכנז לומר את תפילת "יזכור", שבה נודבים צדקה לעילוי נשמת הנפטרים, ומתפללים עליהם שזכות זו תעמוד להם שייזכרו לטובה ויזכו לשהות במחיצת אבותינו ואימותינו הקדושים1.
נוהגים שהמתפללים שהוריהם בחיים יוצאים מבית הכנסת בזמן תפילת "יזכור"2, כיוון שלא ראוי שחלק מהאנשים יעסקו בתפילה וחלק ישתקו וימתינו3, ועוד שתפילת "יזכור" תוקנה בעיקרה לחגים, והזכרת הנפטרים והכאב המתלווה לה, עלולים לעורר את צערם של הסובבים, ואין לאדם לצער את חברו בחג4.
ראש השנה - המלכות והדין
פרק לב - שחרית
