פרק לא - מעוברת, יולדת ומניקה

אישה בהיריון חייבת לצום ביום הכיפורים, כיוון שצום של יממה אינו מסכן לא אותה ולא את עוברהּ¹, ולפי דעת הרופאים, טוב שתרבה בשתייה ביומיים שקודמים לצום². 

אישה בהיריון שיש לה בעיה רפואית מיוחדת, או שהיא סובלת מבחילות, הקאות וסחרחורות, תיוועץ ברופא וברב מורה הוראה אם עליה לצום. 

אישה בהיריון שאחזוה צירים מוקדמים מחמת הצום והתעורר חשש ללידה מוקדמת, או אישה בהיריון שהפילה פעמיים מחמת צום - או מסיבה שאינה ידועה³ - לא תצום אלא תשתה לשיעורים; ותיוועץ ברב מורה הוראה וברופא, כיוון שבמצבים מסוימים עליה גם לאכול לשיעורים⁴. 

אישה בהיריון שהליכתה לבית הכנסת תחליש אותה ותצריך אותה לאכול או לשתות יותר מכפי שהייתה צריכה אילו לא הייתה הולכת, תישאר בביתה ולא תלך לבית הכנסת, כיוון שהמצווה להתענות ביום הכיפורים חשובה מהמצווה להתפלל ביום זה⁵, ופגיעה שאינה מוצדקת במצוות התענית פוגמת בהתקדשות, בהתעלות ובכפרת העוונות של יום הכיפורים, הרבה יותר מחסרון התפילה. אם יש חשש שיכבד העומס על אישה הרה בעקבות הימצאותו של בעלה בבית הכנסת, והיא תצטרך לאכול או לשתות, על הבעל להישאר בביתו ולהתפלל שם⁶.

מחסור בנוזלים בשעת הלידה יכול להיות סכנה ליולדת. לכן אישה בהיריון שהחלה לחוש צירי לידה סדירים או שירדו לה מי השפיר, תשתה כרגיל ולא תדקדק לשתות לשיעורים, כדי שלא תגיע ללידה כאשר היא סובלת ממחסור בנוזלים¹.

בשעת הלידה נחשבת היולדת לחולה שיש בה סכנה, ומותר לה לאכול ולשתות כפי צורכה². אם עד תחילת תהליך הלידה, לא הספיקה היולדת לשתות כמות מספקת של מים, תשתה כרגיל ולא תדקדק לשתות לשיעורים, כדי שלא תסבול ממחסור בנוזלים בשעת הלידה³. אך אם היא הספיקה לשתות כמות מספקת של מים, והרופא אומר שמעתה ואילך די לה לשתות ולאכול לשיעורים, וגם היא מרגישה כך, אזי תשתה ותאכל לשיעורים⁴.

מגמר הלידה עד שבעים ושתיים שעות לאחר הלידה, נחשבת היולדת לחולה שיש בה סכנה, ומותר לה לאכול ולשתות כפי צורכה⁵. ואפילו היא אומרת שהיא יכולה לצום, וגם הרופא אומר כן, אסור לה לצום, כיוון שנאמנים עלינו דברי חז"ל שהצום עלול לסכן אותה⁶. ואם היא אומרת שדי לה באכילה ושתייה לשיעורים, וגם הרופא אומר שדי לה בכך, תאכל ותשתה לשיעורים⁷.

לאחר שבעים ושתיים שעות מהלידה ועד תום שבע יממות מגמר הלידה, עדיין נחשבת היולדת לחולה שיש בה סכנה, ומותר לה לאכול ולשתות כפי צורכה, אך עליה לאכול ולשתות לשיעורים. ואם היולדת אומרת שלפי הרגשתה היא אינה צריכה לאכול, סומכים על דבריה, ועליה לצום⁸.

לאחר שבע יממות מתום הלידה, היולדת נחשבת לחולה שאין בה סכנה ועליה לצום, כיוון שהצום אינו מסכן אותה⁹.

אישה מניקה חייבת לצום¹, וטוב תעשה אם תשתה מבעוד יום כמות נוזלים שתספיק לה להזנת התינוק ביום הכיפורים², ותשאב כמה מנות חלב בימים שלפני הצום, וביום הכיפורים עצמו תשהה בחדר ממוזג ולא תלך לבית הכנסת³. 

אישה מניקה שהחלב שלה מתמעט והולך מחמת התענית, ואם לא תשתה לא יהיה לה די חלב להניק את תינוקה, וגם אין לה מנות חלב מהימים שלפני יום הכיפורים להאכילו - תשתה לשיעורים כפי הצורך, כדי שיהיה לה חלב להניקו, ואין היא צריכה להשתמש בתחליפי חלב כדי למנוע מעצמה שתייה זו⁴. ואם התינוק כבר צריך לאכול, ואין פנאי שתשתה לשיעורים, תשתה לאט, כפית אחר כפית, כיוון שיש סוברים שגם שתייה בדרך זו נחשבת שתייה לשיעורים. כאמור, לכתחילה על אישה מניקה לשהות בחדר ממוזג ולהימנע מהליכה לבית הכנסת, כדי שלא להגיע לידי כך⁵.

אישה מניקה שיש חשש ממשי שייפסק חלבהּ לגמרי מחמת התענית, תשתה לשיעורים, כיוון שהפסקת החלב יכולה לגרום סכנה לתינוק⁶.