logo-white

תוכן עניינים

הלכות ימים נוראים

הלכות ימים נוראים מבוארות בטעמיהן ליוצאי אשכנז וספרד עם פסקי הלכות מאת הגאון הרב יעקב אריאל שליט"א

הלכות ימים נוראים - תוכן עניינים:

פרק לא - מעוברת, יולדת ומניקה

facebook email whatsapp

אישה בהיריון חייבת לצום ביום הכיפורים, כיוון שצום של יממה אינו מסכן לא אותה ולא את עוברהּ1, ולפי דעת הרופאים, טוב שתרבה בשתייה ביומיים שקודמים לצום2

אישה בהיריון שיש לה בעיה רפואית מיוחדת, או שהיא סובלת מבחילות, הקאות וסחרחורות, תיוועץ ברופא וברב מורה הוראה אם עליה לצום

אישה בהיריון שאחזוה צירים מוקדמים מחמת הצום והתעורר חשש ללידה מוקדמת, או אישה בהיריון שהפילה פעמיים מחמת צום - או מסיבה שאינה ידועה3 - לא תצום אלא תשתה לשיעורים; ותיוועץ ברב מורה הוראה וברופא, כיוון שבמצבים מסוימים עליה גם לאכול לשיעורים4

אישה בהיריון שהליכתה לבית הכנסת תחליש אותה ותצריך אותה לאכול או לשתות יותר מכפי שהייתה צריכה אילו לא הייתה הולכת, תישאר בביתה ולא תלך לבית הכנסת, כיוון שהמצווה להתענות ביום הכיפורים חשובה מהמצווה להתפלל ביום זה5, ופגיעה שאינה מוצדקת במצוות התענית פוגמת בהתקדשות, בהתעלות ובכפרת העוונות של יום הכיפורים, הרבה יותר מחסרון התפילה. אם יש חשש שיכבד העומס על אישה הרה בעקבות הימצאותו של בעלה בבית הכנסת, והיא תצטרך לאכול או לשתות, על הבעל להישאר בביתו ולהתפלל שם6.

 

1.
שו"ע תריז א, הליכות שלמה פרק ו אות א, חזון עובדיה עמ' רפז, הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק מה סעיף ס, אשרי האיש פרק כג אות לד. ועיין אבן ישראל חלק ז סימן לו, שנשים בהיריון עד החודש התשיעי תאכלנה לשיעורים, כיוון שהיום נחלשו הדורות והצום גורם להפלות, אך רוב ככול הפוסקים חולקים על דבריו, ועיין נשמת אברהם סימן תריז ס"ק א, שאין כל הוכחה שהצום גורם להפלה לנשים הרות שהריונן תקין ואין להן רקע קודם של הפלות; אדרבה, מחקרים מראים שאין הבדל בין שיעור ההפלות המתרחשות בימים רגילים לשיעור ההפלות המתרחשות בימי צום.
2.
שמירת שבת כהלכתה פרק לט סעיף י.
3.
קובץ הנחיות ליום כיפור של מכון פועה סעיף ד.
4.
שמירת שבת כהלכתה פרק לט סעיף יא.
5.
הליכות שלמה פרק ד סעיף ו, שמירת שבת כהלכתה פרק לט סעיף יא, ירושלים במועדיה עמ' רסג.
6.
הליכות שלמה פרק ד סעיף ו, אשרי האיש פרק כא אות יד, שמירת שבת כהלכתה פרק לט סעיף יא.

מחסור בנוזלים בשעת הלידה יכול להיות סכנה ליולדת. לכן אישה בהיריון שהחלה לחוש צירי לידה סדירים או שירדו לה מי השפיר, תשתה כרגיל ולא תדקדק לשתות לשיעורים, כדי שלא תגיע ללידה כאשר היא סובלת ממחסור בנוזלים1.

 

בשעת הלידה נחשבת היולדת לחולה שיש בה סכנה, ומותר לה לאכול ולשתות כפי צורכה2. אם עד תחילת תהליך הלידה, לא הספיקה היולדת לשתות כמות מספקת של מים, תשתה כרגיל ולא תדקדק לשתות לשיעורים, כדי שלא תסבול ממחסור בנוזלים בשעת הלידה3. אך אם היא הספיקה לשתות כמות מספקת של מים, והרופא אומר שמעתה ואילך די לה לשתות ולאכול לשיעורים, וגם היא מרגישה כך, אזי תשתה ותאכל לשיעורים4.

 

מגמר הלידה עד שבעים ושתיים שעות לאחר הלידה, נחשבת היולדת לחולה שיש בה סכנה, ומותר לה לאכול ולשתות כפי צורכה5. ואפילו היא אומרת שהיא יכולה לצום, וגם הרופא אומר כן, אסור לה לצום, כיוון שנאמנים עלינו דברי חז"ל שהצום עלול לסכן אותה6. ואם היא אומרת שדי לה באכילה ושתייה לשיעורים, וגם הרופא אומר שדי לה בכך, תאכל ותשתה לשיעורים7.

 

לאחר שבעים ושתיים שעות מהלידה ועד תום שבע יממות מגמר הלידה, עדיין נחשבת היולדת לחולה שיש בה סכנה, ומותר לה לאכול ולשתות כפי צורכה, אך עליה לאכול ולשתות לשיעורים. ואם היולדת אומרת שלפי הרגשתה היא אינה צריכה לאכול, סומכים על דבריה, ועליה לצום8.

לאחר שבע יממות מתום הלידה, היולדת נחשבת לחולה שאין בה סכנה ועליה לצום, כיוון שהצום אינו מסכן אותה9.

 

1.
עיין הליכות שלמה פרק ו דבר הלכה ד, קובץ הנחיות ליום כיפור של מכון פועה סעיף ד. והגר"י אריאל שליט"א כתב לנו שכדאי שתשתה משקה המכיל סוכר, שכן יש לו ערך תזונתי גדול יותר, כגון מיץ ענבים אמיתי (ולא משקה ממותק מלאכותי).
2.
משנ"ב תריז ט. ועיין שו"ע של ג, ומשנ"ב תריז ט, ושו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן עה, ושמירת שבת כהלכתה פרק לו סעיף ט, שתחילת הלידה נחשבת משעה שהדם שותת ויורד, או משעה שהיולדת אינה יכולה ללכת, או מפתיחה מתקדמת של צוואר הרחם, או משעה שמושיבים את היולדת על מיטת הלידה מחמת צירי הלידה, ועיין ארחות שבת פרק כ הערה קיא, שבימינו מושיבים את היולדת על מיטת הלידה גם קודם לכן.
3.
עיין הליכות שלמה פרק ו דבר הלכה ד, וקובץ הנחיות ליום כיפור של מכון פועה סעיף ד.
4.
עיין הערה 13.
5.
שו"ע תריז ד, ומשנ"ב שם יג, וחזון עובדיה עמ' רצא. ועיין הליכות שלמה פרק ו סעיף ז, שאכילה שאין מטרתה להזין את הגוף אלא היא נועדה לתענוג, כגון אכילת סוכרייה בין ארוחה לארוחה, אסורה. ועיין הליכות שלמה פרק ו סעיף ג ודבר הלכה אות ח, שגמר הלידה הוא הזמן שבו התינוק יצא מהרחם, ועיין חוט שני שבת חלק ד עמ' רמ, שגמר הלידה הוא רק לאחר יציאת השליה. ועיין ביאור הלכה תריז ד ד"ה יולדת, ושמירת שבת כהלכתה פרק לט סעיף טז, שדין אישה שעברה הפלה לאחר שעברו ארבעים יום מתחילת ההיריון כדין יולדת.
6.
משנ"ב תריז י, וחזון עובדיה עמ' רצ.
7.
שמירת שבת כהלכתה פרק לט הערה מג, בשם הגרש"ז אוירבך. ועיין משנ"ב תריז י, ושער הציון שם יב, בשם הגר"ב פרנקל, ושמירת שבת כהלכתה שם, שכאשר היולדת אינה אומרת בפירוש שדי לה באכילה לשיעורים, היא יכולה לאכול בשלושת הימים הראשונים שלאחר הלידה כרגיל (ועיין שער הציון תריז יט, שמסוף היום השלישי ללידה עד גמר שבעים ושתיים שעות, תאכל ותשתה לשיעורים, כיוון שיש סוברים שיולדת נחשבת לחולה שיש בה סכנה שלושה ימים ולא שלוש יממות), ועיין שו"ע הרב תריח יג, שחולק וסובר שעליה לאכול לשיעורים (אלא אם כן הרופא אומר שעליה לאכול כרגיל), ועיין חזון עובדיה עמ' שו ד"ה וראיתי, והלכות חגים לגר"מ אליהו פרק מה סעיף עג, שפסקו כדעת שו"ע הרב.
8.
עיין שו"ע תריז ד, ומשנ"ב שם יא, ושער הציון שם טז, ושמירת שבת כהלכתה פרק לט סעיף יג, ועיין שמירת שבת כהלכתה שם, שאם הרופא אומר שהיא צריכה לאכול, אין היא רשאית לצום. יש לציין שאם שבעים ושתיים השעות או שבע היממות נגמרות באמצע יום כיפור, דין היולדת משתנה באמצע יום כיפור.
9.
שו"ע תריז ד. ועיין שמירת שבת כהלכתה פרק לט סעיף יד, שאם כתוצאה מהלידה חלה הרעה במצבה של היולדת, והיא אומרת שהיא צריכה לאכול, או שרופא אומר כן, דינה כדין חולה שיש בו סכנה.

אישה מניקה חייבת לצום1, וטוב תעשה אם תשתה מבעוד יום כמות נוזלים שתספיק לה להזנת התינוק ביום הכיפורים2, ותשאב כמה מנות חלב בימים שלפני הצום, וביום הכיפורים עצמו תשהה בחדר ממוזג ולא תלך לבית הכנסת3

אישה מניקה שהחלב שלה מתמעט והולך מחמת התענית, ואם לא תשתה לא יהיה לה די חלב להניק את תינוקה, וגם אין לה מנות חלב מהימים שלפני יום הכיפורים להאכילו - תשתה לשיעורים כפי הצורך, כדי שיהיה לה חלב להניקו, ואין היא צריכה להשתמש בתחליפי חלב כדי למנוע מעצמה שתייה זו4. ואם התינוק כבר צריך לאכול, ואין פנאי שתשתה לשיעורים, תשתה לאט, כפית אחר כפית, כיוון שיש סוברים שגם שתייה בדרך זו נחשבת שתייה לשיעורים. כאמור, לכתחילה על אישה מניקה לשהות בחדר ממוזג ולהימנע מהליכה לבית הכנסת, כדי שלא להגיע לידי כך5.

אישה מניקה שיש חשש ממשי שייפסק חלבהּ לגמרי מחמת התענית, תשתה לשיעורים, כיוון שהפסקת החלב יכולה לגרום סכנה לתינוק6.

 

1.
שו"ע תריז א.
2.
חזון עובדיה עמ' רפז סוף הערה ח, שמירת שבת כהלכתה פרק לט סעיף יח.
3.
הגר"י אריאל שליט"א
4.
הליכות שלמה פרק ו סעיף ב. ועיין שם שכתב: "מינקת אם יש חשש שיתמעט החלב על ידי התענית, או שמרגשת בעצמה שהוא מתחסר, תשתה פחות פחות מכשיעור, ואין מתחשבים באפשרות הזנת התינוק בתחליפי חלב, לפי שמזונו של התינוק הוא חלב אם, ואין נכון כלל למעט בהנקתו כל היכא דאפשר". ועיין חזון עובדיה עמ' רפז הערה ח, שמתיר לשתות לשיעורים רק כאשר התינוק חולה ומיעוט החלב עלול לגרום לו סכנה. ועיין שמירת שבת כהלכתה פרק לט סעיף יח, וירושלים במועדיה עמ' רסט. ועיין הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק מה סעיף עח, ואור לציון חלק ד פרק יד שאלה ב, שחולקים וסוברים שיש להשתמש בתחליפי חלב.
5.
הגר"י אריאל שליט"א. עוד אמר לנו הגר"י אריאל שליט"א, שכל עוד רוב אכילתו של התינוק הוא מחלב האם, רשאית האם לשתות כדי שיהיה לה חלב להניקו.
6.
תורת היולדת פרק נא הערה יא, בשם החזון איש, ירושלים במועדיה עמ' רסט, וכן כתב לנו הגר"י אריאל שליט"א. ועיין הלכות חגים לגר"מ אליהו, ואור לציון, שהובאו בהערה 19.

עוד בנושא ממכון התורה והארץ

2023 תשפ"ג © כל הזכויות שמורות למכון התורה והארץ