'כדי אכילת פרס' בין שתייה לשתייה

עיין שו"ע סימן תריב סעיף י וסימן תריח סעיף ח, ומשנ"ב תריב לא. הראשונים נחלקו אם שתייה שחייבים עליה כרת היא שתיית 'מלוא לוגמיו' תוך כדי אכילת פרס, או תוך כדי שתיית רביעית. משך הזמן של 'כדי שתיית רביעית' הוא משך הזמן הנדרש לשתיית רביעית בשתי לגימות, ושיעור זה מועט מאוד. ועיין שו"ע תריב י, שפסק כדעה המקילה, שרק על שתייה במשך זמן של כדי שתיית רביעית חייבים כרת, אך בסימן תריח סעיף ח פסק השלחן ערוך שחולה שצריך לשתות, ימתין בין שתייה לשתייה כדי אכילת פרס, ועיין חזון עובדיה עמ' רצז, שמעיקר הדין הלכה כדעה המקילה, אך טוב להחמיר כדעה המחמירה, וכעין זה כתב בספר אור לציון חלק ב מבוא ענף א אות ח. ועיין שמירת שבת כהלכתה פרק לט סעיף א, שחולה הצריך לשתות באופן רציף, ישתה פחות ממלוא לוגמיו, וימתין כמה שניות בין שתייה לשתייה, או ישתה לאט לאט כפית אחרי כפית, וכן כתב לנו הגר"י אריאל שליט"א שחולה שזקוק לשתייה מרובה (כגון חולה הסובל מבעיות בכליות), יכול לשתות כפית אחר כפית, אך לא ללגום ישירות מהכוס.