קביעת מצב החולה לעניין התענית

כדי לדעת אם החולה צריך לאכול או לשתות ביום הכיפורים, יש לפנות לרופא ולברר עימו אם יש חשש שהתענית תסכן את החולה. כאשר יש חשש שהתענית תסכן את החולה, יש לברר אם החולה זקוק גם לאכילה וגם לשתייה או שדי באחת מהן; וכן מהי כמות האוכל או השתייה שעליו לאכול ולשתות; ואם יש צורך רפואי לאכול או לשתות את האוכל תוך זמן מועט, או שאפשר לאכול ולשתות לשיעורים (להלן יבואר מהי אכילה לשיעורים). לאחר קבלת המידע מהרופא, יש להיוועץ ברב, כדי שיורה לחולה כיצד לנהוג למעשה, מכיוון שרופא אינו בהכרח בקי בפרטי ההלכה, גם אם הוא ירא שמיים¹. 

כאשר אין אפשרות לשאול רופא, סומכים על הסובבים את החולה, ואם נראה להם שמצב החולה מסוכן ועליו לאכול, מאכילים את החולה על סמך דבריהם².

כאשר רופא או הסובבים את החולה סבורים שהתענית אינה מסכנת את החולה, אך החולה סבור שהתענית עלולה לסכן אותו, מותר לחולה לאכול ולשתות, ועל זה נאמר: "לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ"³, כלומר ליבו של החולה יודע ומכיר את מצבו, יותר מהסובבים אותו⁴.