logo-white

תוכן עניינים

הלכות ימים נוראים

הלכות ימים נוראים מבוארות בטעמיהן ליוצאי אשכנז וספרד עם פסקי הלכות מאת הגאון הרב יעקב אריאל שליט"א

הלכות ימים נוראים - תוכן עניינים:

פרק כח - דיני התענית לקטנים

facebook email whatsapp

ילדים קטנים שעוד לא מלאו להם תשע שנים יכולים לאכול ולשתות ביום הכיפורים כרגיל. בדרך כלל, חובת החינוך להימנעות מעשיית דברים אסורים חלה כבר מגיל שלוש, אך ביום הכיפורים גיל החינוך לתענית הוא תשע, כיוון שלפני כן, התענית עלולה לפגוע בבריאותם של הילדים1

ילד שעוד לא מלאו לו תשע, הרוצה להתענות אפילו חלק מהיום, אינו רשאי לעשות כן, כיוון שיש חשש שהתענית תפגע בבריאותו2

מגיל תשע ומעלה מתחילים לחנך את הילדים לצום בהדרגה. ראשית עליהם לצום בלילה ולדחות מעט את זמן ארוחת הבוקר ('תענית שעות'). לדוגמה: קטן שרגיל לאכול ארוחת בוקר בשעה שמונה, יאכל אותה בשעה תשע, ואם הוא רגיל לאכול את ארוחת הבוקר בשעה תשע, יאכל אותה בעשר. ככל שהקטן גדֵל וגופו מתחזק, דוחים עוד את ארוחת הבוקר3, אך בגילאים אלו אין לדחות את זמן הארוחה לאחרי שעת הצוהריים4

מעת שהגיעו הילדים לגיל אחת עשרה, מחנכים אותם להתענות עד סוף הצום, ואין הבדל בעניין זה בין בנים לבנות. אמנם ילדים מגיל אחת עשרה ועד גיל מצוות שהם ילדים חלושים, אינם צריכים להתענות אלא יתענו תענית שעות, כיוון שהתענית עלולה לפגוע בבריאותם 5

לדעת גדולי הפוסקים, סתם ילדים בזמננו נחשבים ילדים חלושים, ואין הם חייבים לצום את כל הצום6. אך ילד שידוע להוריו שהוא בריא וחזק ויש ביכולתו לצום את כל הצום, רשאי להתענות כל היום7

ובכל מקרה, בנים שהגיעו לגיל שתיים עשרה, מחנכים אותם להתענות עד סוף הצום, אלא אם כן הם חלשים ביותר8.

 

1.
שו"ע ורמ"א תרט"ז א-ב, ומשנ"ב שם. ועיין רמ"א שם, שלא רק שמותר לקטן לאכול בעצמו, אלא מותר גם לגדול להאכיל את הקטן. ועיין רמ"א סימן תריב סעיף י וסימן תרטז סעיף א, ומשנ"ב תריב לב, שבשעה שאדם מאכיל ילד קטן מותר לו לגעת באוכל בידיו, ואין צריך לחשוש שיאכל בטעות, כיוון שאימת יום הכיפורים עליו, ועיין בן איש חי שנה ראשונה פרשת וילך אות טז, והלכות חגים לגר"מ אליהו פרק מה סעיף יב, שחולקים וסוברים שאם אפשר להימנע מלגעת באוכל, טוב להחמיר בדבר. ועיין חזון עובדיה עמ' שלח, וקיצור הלכות המועדים (תשע"ח) פרק כא סעיף יד, וירושלים במועדיה עמ' רנד, שילדים שעוד לא מלאו להם תשע רשאים לאכול ולשתות גם בליל יום הכיפורים ללא שום הגבלה, ועיין אשרי האיש פרק כג סעיף א, שחולק וסובר שנוהגים שילדים פחותים מבני תשע אינם אוכלים ושותים בליל יום הכיפורים, אלא אם כן הם רעבים מאוד או צמאים מאוד.
2.
שו"ע ורמ"א תרטז ב.
3.
עיין שו"ע תרטז ב, וערוך השולחן תרטז ד, והלכות חגים לגר"מ אליהו פרק מה סעיף מט, וקיצור הלכות המועדים (תשע"ח) פרק כא סעיף טו. ועיין חינוך הבנים למצוות לגרי"י נויבירט סעיף מט, שיש גם לעשות הפסקה גדולה מן הרגיל בין ארוחת הבוקר לארוחת הצוהריים, ופוסקים אחרים לא הזכירו חובה זו. ועיין שו"ע תרטז ב, ומשנ"ב שם ד, שקטן שהוא חלוש, אין לחנכו לתענית שעות מגיל תשע, אלא רק מגיל עשר. ועיין חוט שני יום הכיפורים עמ' קנה, שקטן הרגיל לשתות בשעה שמונה ולאכול בשעה תשע, רשאי ביום הכיפורים לאכול ולשתות בשעה תשע, ורצוי שידחה את זמן האוכל בכרבע שעה, כדי שיהיה ניכר שהוא מתענה. ועיין חזון עובדיה עמ' של, וקיצור הלכות המועדים (תשע"ח) פרק כא סעיף טו, שאם הקטן רעב מאוד או צמא מאוד וקשה לו לדחות את זמן האכילה או את זמן השתייה, נותנים לו לאכול ולשתות מייד.
4.
הליכות שלמה פרק ו דבר הלכה כז.
5.
רמ"א תרטז ב, חזון עובדיה עמ' שלט-שמ. ביתר ביאור: הראשונים נחלקו אם קטנים בני אחת עשרה צריכים להתענות כל היום. לדעת הרמב"ם עליהם להתענות כל היום, ולדעת בה"ג עליהם להתענות רק תענית שעות. השלחן ערוך (תרטז ב) פסק כרמב"ם, והרמ"א (שם) הביא את דעת הבה"ג, וכתב לאחר מכן: "ויש לסמוך על דבריו בנער שהוא כחוש ואינו חזק להתענות". על דברי הרמ"א כתב המשנה ברורה (תרטז ט): "ומה שהילדים בזמן הזה אין מדקדקים להתענות, משום שירדה חולשה לעולם, ומן הסתם כל קטן אינו נחשב כבריא לענין זה, אלא אם כן ידוע שהוא בריא וחזק לסבול את התענית". ועיין חזון עובדיה עמ' שלט-שמ, שכיוון שירדה חולשה לעולם, יוצאי ספרד נוהגים בעניין זה כרמ"א, ועיין מקראי קודש לרב הררי פרק י הערה כד, בשם הגר"מ אליהו, שכתב כעין זה.
6.
עיין ב"ח תרטז ד"ה ומעתה, מטה אפרים תרטז ז, משנ"ב תרטז ט, הליכות שלמה פרק ו סעיף יד, חזון עובדיה עמ' שמ, אשרי האיש פרק כג סעיף ב, ירושלים במועדיה עמ' רנה. ועיין חזון עובדיה שם, שמגיל אחת עשרה יש לצום עד חצות היום. ועיין הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק מה סעיף נ, שסובר שמעודדים ילדים בריאים בני אחת עשרה ומעלה להשלים את התענית. ועיין קיצור הלכות המועדים (תשע"ח) פרק כא סעיף טז, שאם הקטן או הקטנה רוצים להשלים את התענית אין למחות בידם. ועיין הליכות שלמה פרק ו הערה 67, שאין שום יסוד למנהג לצום את שלושת הצומות הסמוכים לבר המצווה. ועיין אור לציון חלק ד פרק יג שאלה א, שמגיל אחת עשרה יש להתחיל לצום, ומשעה שהתענית קשה לילד יש לתת לו לאכול, ומשנה לפני בר המצווה (או בת המצווה) יש לצום כל היום, אלא אם כן הילד חלש מאוד.
7.
שו"ת יחוה דעת חלק ב סימן עב, ירושלים במועדיה עמ' רנה, וכן כתב לנו הגר"י אריאל שליט"א.
8.
הגר"י אריאל שליט"א.

נער בן שלוש עשרה ונערה בת שתים עשרה חייבים בתענית כגדולים1, אך על הוריהם לשים לב שאינם מסתכנים מחמת התענית2. ואם ידוע שהנער או הנערה חלשים במיוחד, יש להתייעץ עם רופא לפני יום הכיפורים, ואם לפי חוות דעתו התענית עלולה לסכן אותם, לא יתענו, ואין להחמיר בעניין זה חומרות מיותרות3.

1.
עיין שו"ע תרטז ב, ומשנ"ב שם.
2.
שו"ת שואל ונשאל חלק ד אורח חיים סימן כז, מקראי קודש לרב הררי פרק י הערה כז, בשם הגר"ע יוסף.
3.
חזון עובדיה עמ' שמ.

כשנותנים לקטנים לאכול, אין צריכים למעט ולתת להם רק את כמות האוכל הנצרכת להם, אלא נותנים להם לאכול כרצונם1, וטוב לתת להם מאכלים טובים וטעימים, כיוון שיום הכיפורים הוא יום טוב2.

קטן האוכל לחם צריך ליטול ידיו עד מקום חיבור כף היד לזרוע, כפי שנוטלים בכל ימות השנה, כיוון שנטילת הידיים אינה רחצה של תענוג3; ובברכת המזון עליו לומר "יעלה ויבוא"4.

 

1.
חזון עובדיה עמ' שלח, הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק מה סעיף נג, ירושלים במועדיה עמ' רנד, חוט שני יום הכיפורים עמ' קנז. ועיין כף החיים תרטז ט, שאם אפשר טוב שהילדים לא יאכלו בבית הכנסת לעיני המתענים.
2.
הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק מה סעיף נג.
3.
עיין רמ"א תריג ג, ומשנ"ב שם, וקיצור הלכות המועדים (תשע"ח) פרק כא סעיף יג.
4.
משנ"ב תריח כח. ועיין משנ"ב שם כט, שאם הקטן שכח לומר יעלה ויבוא, אין הוא צריך לחזור ולברך.

יש לחנך ילדים קטנים שהגיעו לגיל חינוך שלא לרחוץ ושלא לסוך את הגוף1. אך מותר לרחוץ ילד קטן שהתלכלך, כיוון שאין זו רחצה של תענוג2, ואף שתוך כדי הרחצה ידיו של הגדול נרטבות, אין בכך איסור, כיוון שגם רחצה זו אינה רחצה של תענוג3.

 

1.
משנ"ב תרטז ג, חזון עובדיה עמ' שמ: נהגו להחמיר, מקראי קודש לרב הררי פרק י הערה לב, בשם הגר"מ אליהו, חינוך הבנים למצוות ודיני קטן לגרי"י נויבירט סעיף נ, וכן כתב לנו הגר"י אריאל שליט"א. ועיין שו"ע תרטז א, שאין חובה לחנך קטנים לאיסור רחצה, כיוון שמניעת הרחצה היא עינוי עבורם, ועיין משנ"ב שם ג, בשם האחרונים, שבזמן הזה מניעת הרחצה אינה עינוי עבורם ויש לחנכם לכך. ועיין חינוך הבנים למצוות שם, שיש לחנכם לכך מגיל שלוש.
2.
חזון עובדיה עמ' שמא, הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק מה סעיף נז. ועיין מקראי קודש לרב הררי פרק י סעיף ו ובהערה לב, בשם הגר"מ אליהו, שמותר לרחוץ רק את המקום המלוכלך. ועיין חינוך הבנים למצוות ודיני קטן לגרי"י נויבירט סעיף נ, והלכות חג בחג פרק כד סעיפים ג-ד, שאסור לגדול לרחוץ גם קטן שלא הגיע לחינוך, כיוון שאסור לגדול לגרום לילד קטן לעשות איסור, גם אם הקטן לא הגיע לגיל חינוך.
3.
עיין משנ"ב סימן תקנד ס"ק יט וסימן תרטז ס"ק א, חזון עובדיה עמ' שמ הערות מא-מב, הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק מה סעיף נז.

יש לחנך ילדים קטנים שהגיעו לגיל חינוך שלא לנעול נעלי עור ביום הכיפורים, כדי לחנכם למצוות2, כיוון שהימנעות מנעילת נעלי עור אינה כרוכה בצער2.

 

1.
שו"ע תרטז א, ומשנ"ב שם. ועיין הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק מה סעיף נה, שגיל חינוך לעניין זה הוא בערך גיל שלוש. ועיין חינוך הבנים למצוות ודיני קטן לגרי"י נויבירט סעיף נ, והלכות חג בחג פרק כד סעיף ג, שאסור לגדול להנעיל נעלי עור גם לקטן שלא הגיע לחינוך, כיוון שאסור לגדול לגרום לילד קטן לעשות איסור, גם אם הקטן לא הגיע לגיל חינוך. ועיין חזון עובדיה עמ' שמא, שחולק וסובר שבזמן הזה ילדים קטנים רשאים לנעול נעלי עור, כיוון שבזמננו ילדים קטנים אינם רגילים ללכת יחפים, והליכה עם נעליים נחשבת כצורך הקטן, ועיין שם שאף על פי כן, טוב שיקנו להם נעלי גומי, (ועיין הליכות שלמה פרק ה סעיף יט, שמקל כאשר יש לקטן צער ללכת ללא נעלים, ואין בנמצא נעליים ללא עור), ועיין שו"ת שבט הלוי חלק ז סימן ריח אות ב, ואשרי האיש פרק כב אות ח, והלכות חגים לגר"מ אליהו שם, שחולקים וסוברים שגם בזמננו יש לחנך ילדים קטנים שלא לנעול נעלי עור, וכן כתב לנו הגר"י אריאל שליט"א.
2.
משנ"ב תרטז ב.

עוד בנושא ממכון התורה והארץ

2023 תשפ"ג © כל הזכויות שמורות למכון התורה והארץ