פרק כז - נעילת הסנדל ותשמיש המיטה

ביום הכיפורים אין נועלים נעלי עור, כיוון שנעלי עור מגינות על הרגל כראוי, ועל ידן אין מרגישים את קושי הארץ. אך מותר ללכת בנעליים העשויות מבד או בכפכפים העשויים מפלסטיק רך, שההולך בהן מרגיש את קושי הארץ, והרגשתו קרובה להרגשת אדם ההולך יחף¹. 

יש שנתנו טעם פנימי לאיסור נעילת הסנדל ביום הכיפורים, שביום זה, שבו ישראל חוזרים בתשובה שלמה, כל העולמות מתעלים על ידי תשובתם, ואפילו האדמה מתרוממת ומתקדשת והופכת להיות אדמת קודש, ולכן אסור לדרוך עליה במנעל גמור; כמו שנאמר למשה בסנה "שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא"². 

בזמננו מצויות מאוד נעליים איכותיות העשויות מחומרים סינטטיים, שאין בהן עור, והן מגינות על הרגל כראוי. יש הסוברים שאסור ללכת בנעליים אלו ביום הכיפורים, אף שאין בהן עור. ומה שאמרו חכמים שהאיסור הוא בנעלי עור, זאת משום שזהו חומר הגלם שממנו ייצרו נעליים איכותיות בזמנם, אך אין האיסור תלוי בכך¹. ויש סוברים שמותר ללכת בנעליים אלו ביום הכיפורים, כיוון שאין בהן עור, ואף שהן איכותיות ומגינות על הרגל כראוי, חכמים אסרו נעלי עור בלבד, כיוון שזה מה שהיה מצוי בזמנם, ולא אסרו נעליים העשויות מחומר אחר². להלכה יש לחוש לסברת האוסרים ולהימנע ביום הכיפורים מהליכה בנעליים איכותיות, אף שאין בהן עור³.

מטרת הנעל היא לכסות את הרגל ולהגן עליה. לכן גם נעל שיש בה רק מעט עור, אסור ללכת בה, כל שמטרת העור היא להגן על הרגל או לכסות אותה. לעומת זאת נעל העשויה מחומר שאינו עור, ויש בה רצועות עור שנועדו להחזיק את הנעל שלא תישמט מהרגל, או קישוט מעור, מותר ללכת בה, כיוון שהעור אינו מגן על הרגל ואינו מכסה אותה¹.

כאשר הליכה ללא נעלי עור עלולה לגרום לפציעה או לנזק, מותר לנעול נעלי עור, כיוון שנעילת נעלי העור אינה לשם תענוג. לכן אדם הצריך ללכת במקום שמצויים בו מזיקים כנחשים ועקרבים, או שהוא צריך ללכת במקום שיש בו בוץ ורפש, ינעל נעליים שאין בהן עור, כדי להגן על רגליו. ואם אין לו נעליים שאין בהן עור, ינעל נעלי עור, כיוון שנעילתן אינה לשם תענוג¹. 

חיילים הנמצאים בפעילות מבצעית ינעלו נעלי עור אם הדבר נחוץ למילוי תפקידם בצורה טובה, אך חיילים הנמצאים בבסיס לא ינעלו נעלי עור, אף כשהם ניצבים בעמדת שמירה².

אחד מחמשת העינויים שחייבים בהם ביום הכיפורים הוא האיסור לקיים יחסי אישוּת ('תשמיש המיטה'). כדי להתרחק מן העברה, אסור לבני הזוג לגעת זה בזה ולישון במיטה אחת¹, ועליהם לנהוג בכל ההרחקות כמו בזמן נידתה של האישה².