ביום הכיפורים אסור לרחוץ את הגוף או לסוך אותו בשמן, כיוון שרחיצת הגוף וסיכתו מענגות את הגוף, ומצוות העינוי מחייבת שלא להתענג ביום הכיפורים. לא רק את הגוף אסור לרחוץ, אלא גם אברים יחידים, ואפילו אבר קטן כאחת האצבעות1.
הרחצה האסורה היא רחצה לשם תענוג, אבל רחצה שאינה לשם תענוג מותרת. לכן אדם שידיו התלכלכו רשאי לרחוץ את ידיו ולהסיר את הלכלוך, אך יקפיד לשטוף רק את האזור המלוכלך, ולא את כל ידו1. אדם שבקוּמוֹ בבוקר הבחין בהצטברות הפרשות סביב עיניו ודרכו לרוחצן, רשאי להרטיב את אצבעו2 במים ולרחוץ מעט את ההפרשות. כמו כן מותר לאדם להדיח כלים מלוכלכים כדי לתת לילדים לאכול בהם, אף שתוך כדי השטיפה ידיו תירטבנה3.
כאשר קמים משנת הלילה, אסור לשטוף את הפה במים ולפלוט אותם החוצה. ואף שהשטיפה אינה לשם תענוג אלא לשם ניקיון וסילוק ריח לא נעים מהפה, היא נאסרה, שמא אדם יבלע מעט מן המים תוך כדי שטיפת הפה1.
מותר ליטול ידיים לצורך מצווה, כיוון שרחצה זו אינה לשם תענוג. לכן חולה הנצרך לאכול לחם ביום הכיפורים, ייטול את ידיו לפני האכילה כרגיל. גם כהנים המברכים ברכת כהנים, ייטלו את ידיהם לפני ברכת כהנים כרגיל1.
נטילת הידיים בהשכמת הבוקר מותרת גם היא, כיוון שמטרתה להסיר את הרוח הרעה השורה על הידיים, והסרת רוח רעה דומה להסרת לכלוך, המותרת1. אומנם בנטילת הבוקר אין נוטלים את כל כף היד, אלא רק את אצבעות הידיים עד מקום חיבורן לכף היד, ודי בנטילה זו כדי להסיר את הרוח הרעה2.
אדם שהתפנה, וידיו נשארו נקיות, נחלקו הפוסקים אם עליו ליטול ידיים. וכדי שלא להיכנס לספק, הטוב ביותר במצב זה הוא לגעת בידיו באחד המקומות המכוסים שבגוף, ואז ניתן ליטול ידיים לדעת כולם1. בנטילה זו, אין נוטלים את כל כף היד אלא רק את אצבעות הידיים עד מקום חיבורן לכף היד2, כיוון שיש הסוברים שאין חובה ליטול את כל כף היד בנטילות אלו גם בכל השנה. ואף שבכל השנה יש להחמיר וליטול את כל כף היד, ביום הכיפורים אסור לרחוץ את הידיים ללא צורך. לכן מחמירים בנטילות אלו, שתוקף חיובן פחוּת מתוקף חיובה של נטילת ידיים ללחם, ונוטלים רק את אצבעות הידיים, כפי עיקר ההלכה3.
אסור לרחוץ את הגוף בעזרת בד רטוב הספוג במים, הן משום איסור רחצה והן מחשש שאדם יסחט את הבד הרטוב, ויעבור על איסור סחיטה. אף כאשר הבד רטוב במידה מועטה, כך שידו של הנוגע בבד נרטבת רק מעט, והיא אינה מרטיבה חפצים אחרים שהיא נוגעת בהם ('טופח שלא על מנת להטפיח'), אין להעביר אותו על הגוף כדי להתרענן ולקרר את הגוף, שמא יבוא אדם להשתמש בבד רטוב יותר, ויעבור על איסור סחיטה1.
ביום הכיפורים אסור לסוך את הגוף, ואפילו מקצת מהגוף. לכן אסור למרוח על הגוף קרם ידיים, קרם פנים ושאר משחות ושמנים שמעדנים את העור. האיסור לסוך את הגוף נאמר גם כשהסיכה מיועדת לניקיון ולא לעידון העור. לכן אסור לנקות לכלוך מהגוף בעזרת סבון או שמפו המעדנים את העור1. הסיבה שחכמים החמירו באיסור סיכה ואסרו גם סיכה שמטרתה לנקות את הגוף, היא משום שהנאת הסיכה מרובה2.
אף שסיכה לצורך ניקיון אסורה, סיכה לצורך רפואה מותרת1, כיוון שחכמים לא גזרו שלא לסוך את הגוף, במקום שהסיכה נצרכת לבריאותו של האדם2. לדוגמה: אדם שיש לו פצע דלקתי רשאי להניח על הפצע משחה אנטיביוטית. אמנם יש לשים לב שלא למרוח את המשחה על הפצע, כיוון שמריחת משחה על הגוף אסורה משום מלאכת ממחק; אלא יש לסחוט את המשחה מהשפופרת היישר על הפצע3.
ההיתר לסוך לצורך רפואה נאמר רק בעבור חולה, או כדי למנוע סבל רב, אבל אדם שיש לו פצע הגורם לכאב קל, אינו רשאי להניח על הפצע משחה. זאת כיוון שחכמים אסרו לטפל בכאבים קלים ביום הכיפורים (כפי שהדבר אסור בשבת), מחשש שאדם יכין תרופה להפגת הכאב, ויעבור על איסור טוחן4.
ראש השנה - המלכות והדין
פרק כו - רחצה וסיכה
