תוכן עניינים
הלכות ימים נוראים מבוארות בטעמיהן ליוצאי אשכנז וספרד עם פסקי הלכות מאת הגאון הרב יעקב אריאל שליט"א
פרק כג - תפילת ערבית ומנהגי ליל יום הכיפורים. פרק כג - תפילת ערבית ומנהגי ליל יום הכיפורים
ביום הכיפורים, יש הנוהגים להתפלל את תפילת עמידה בכריעה (כפי שכורעים בתחילת ברכת אבות ובסופה), כדי להתפלל מתוך אימה ויראה, כראוי לאדם העומד בדין1.
הנוהגים כך צריכים לשים לב לקיים את תקנת חכמים, ולכרוע בברכת אבות ובברכת "מודים". לשם כך, עליהם להזדקף מעט לפני שהם מגיעים למילים שצריך לכרוע בהן, כדי שבהגיעם למילים אלו יוכלו לכרוע, כתקנת חכמים2.
עוד עליהם לשים לב, שלא יוסיפו על הכריעות שתיקנו חכמים. הטעם לכך שאסור להוסיף על הכריעות שתיקנו חכמים הוא שאם כל אחד יוסיף כריעות כרצונו, תישכח תקנת חכמים לכרוע בברכת אבות וב"מודים", משום שאנשים יסברו שכל אחד כורע כרצונו. כדי שלא להוסיף על הכריעות שתיקנו חכמים, על המתפללים בכריעה להקפיד שלא לכרוע בתחילתן של הברכות שאין חובה לכרוע בהן ובסופן, אלא רק באמצען. על ידי זה, ההבדל בין כריעות אלו לכריעות החובה יהיה ניכר, ולא יתעורר חשש שהמתפלל בכריעה מוסיף על הכריעות שתיקנו חכמים3.
כאשר המאמץ להתפלל בכריעה פוגע ביכולת להתפלל בריכוז ובכוונת הלב, עדיף להתפלל זקוף, בהכנעת הלב ובכוונה, מאשר בגוף כפוף וללא כוונה4.