התרת התפילה עם העבריינים

לפני שמתחילים לומר את "כל נדרי", שליח הציבור אומר: "על דעת המקום ועל דעת הקהל וכו' אנו מתירים להתפלל עם העבריינים (או: את העבריינים)"¹. משמעותה ההלכתית של אמירה זו היא שאנו מתירים לצרף למניין המתפללים גם אנשים שבית דין נידה אותם מחמת עברות חמורות שעברו. ואף על פי שבשאר ימות השנה אין לצרפם למניין, ובמקרים מסוימים אף אין להתפלל עמהם בבית הכנסת, ביום הכיפורים אנו מצרפים אותם לתפילותינו². 

הסיבה לכך שאנו מתירים להתפלל עם העבריינים היא שהתפילה רצויה יותר כאשר מצטרפים אליה גם הפושעים ועוברי העברות, כיוון שהם חלק מכלל ישראל, וכאשר הם מתאגדים איתנו לחזור בתשובה, שם ה' מתקדש יותר. דבר זה נלמד מן הסממנים המרכיבים את הקטורת בבית המקדש - מתוך אחד עשר סממני הקטורת, היה סם ושמו חלבנה, וריחו לא היה טוב, ורק על ידי צירופו לעשרת הסממנים האחרים, הייתה הקטורת כשרה ורצויה³. כך גם בצירוף העבריינים לתפילת יום הכיפורים, נעשית התפילה מקובלת ורצויה יותר. ואמנם בשאר ימות השנה, אנו מתרחקים מן העבריינים כדי שלא נושפע מהם לרעה. אבל ביום הכיפורים מאיר אור הנשמה גם אצל פושעי ישראל, והם באים לבית הכנסת ומתעוררים בתשובה, ומתגלה שגם בליבם שוכנת נשמה טהורה החפצה להתקרב אל ה'. זאת כפי שאמרו חכמים על הפסוק "שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה"⁴ - "שחורה אני כל ימות השנה, ונאוה אני ביום הכיפורים"⁵. ולכן ביום הכיפורים אפשר להתפלל עם העבריינים בלי שהדבר יגרום לנו נזק, אלא אדרבה, על ידי צירופם, תפילותינו מתקבלות⁶.