אמירת "כל נדרי"

אמירת "כל נדרי", הפותחת את תפילות יום הכיפורים, מעוררת התרגשות, רוממות ושגב. גם אנשים שבדרך כלל אינם מגיעים לבית הכנסת, מגיעים אליו כדי להשתתף באמירה זו, והיא חלק משמעותי מהוויית יום הכיפורים. תכלית אמירת "כל נדרי" היא להתיר את נדרי האדם, אך יש בה רבדים פנימיים ועמוקים, כראוי לאמירה שפותחת את תפילות יום הכיפורים. 

בספרי חסידות מבואר שאמירת "כל נדרי" מכוונת לשחרור השכינה מכבלי גלוּתהּ, שהרי מיום שחרב המקדש ועם ישראל גלה מארצו, גם השכינה גלתה עמו, והיא אסורה וכבולה מבלי יכולת להתגלות בשלמות; כדברי בעל ה'תפארת שלמה': "והנה אנחנו עם קדושו, כשאנו רואים שבעוונותינו הרבים הגלות נמשכת זמן רב כל כך, והשכינה הקדושה עמנו בגלות, אנו מתפללים 'ואסרנא לא אסרי', היינו שהשכינה הקדושה תחזור במהרה למקומה ולא תהא במאסר עוד. ואף שמחמת עוונותינו הרבים, עוד אין אנו מוכנים לגאולה השלימה, על כל פנים, למה תהא השכינה בגלות? ואף שנשבע הקב"ה שלא יבֹא לירושלים של מעלה עד שיבנה ירושלים של מטה, הנה אנו מתירים השבועה זו. ואומרים 'ושבועתנא לא שבועות'"¹. 

עוד רובד פנימי גנוז באמירת "כל נדרי", והוא שישנן גזרות רעות שקשה לבטל אותן, והן מכונות 'גזרות שיש עמהן שבועה'. ועל ידי ההתעוררות הרוחנית המלווה את אמירת "כל נדרי" נעשה עת רצון בשמיים, והתרתן בבית דין של מטה פועלת להתיר אותן גם בבית דין של מעלה².