פרק יט - דיני ערב יום הכיפורים

ערב יום הכיפורים הוא יום טוב¹, ואוכלים ושותים ושמחים בו על כך שיום כפרת עוונותינו קרב ובא². 

כיוון שערב יום הכיפורים הוא יום טוב, אין אומרים בו וידוי ותחנון, וכן אין אומרים בו את הפרק "למנצח וכו' יענך ה' ביום צרה" שקודם ל"ובא לציון", כיוון שיום זה אינו יום צרה³.

אמירת סליחות

יוצאי אשכנז נוהגים לקצר בסליחות בערב יום הכיפורים, כיוון שהוא יום טוב⁴; ויוצאי ספרד אומרים בו סליחות כרגיל⁵, כיוון שנוהגים בו כיום טוב רק משחרית, והזמן הראוי ביותר לאמירת סליחות הוא בסוף הלילה⁶.

אמירת "מזמור לתודה"

אמירת הפרק "מזמור לתודה" בפסוקי דזמרה היא כנגד קרבן תודה שהיו מקריבים בבית המקדש. בערב יום הכיפורים לא היו מקריבים קרבן זה, כיוון שזמן אכילתו ביום ההקרבה ובלילה שאחריו, ונמצא שהמקריב קרבן תודה בערב יום הכיפורים ממעט את זמן אכילתו, ואסור למעט את זמן אכילת הקרבנות. משום כך נהגו יוצאי אשכנז שלא לומר "מזמור לתודה" בערב יום הכיפורים⁷. יוצאי ספרד נוהגים לומר "מזמור לתודה"⁸, כיוון שאמירתו אינה רק כנגד קרבן תודה, אלא היא גם שבח והודאה לה'⁹.

אמירת "אבינו מלכנו"

יוצאי ספרד נוהגים לומר "אבינו מלכנו" בשחרית ובמנחה של ערב יום הכיפורים, כפי שנוהגים בכל עשרת ימי תשובה¹⁰, אך יוצאי אשכנז נוהגים שלא לומר "אבינו מלכנו" בערב יום הכיפורים¹¹, כיוון שלדבריהם, אמירת "אבינו מלכנו" דומה לאמירת תחנון¹². אמנם כאשר יום הכיפורים חל בשבת, גם יוצאי אשכנז אומרים "אבינו מלכנו" בשחרית של ערב יום הכיפורים, שכן למנהגם אין לומר "אבינו מלכנו" ביום הכיפורים שחל בשבת, ובכך הם משלימים את אי אמירתו ביום הכיפורים¹³.

יוצאי ספרד נוהגים לעשות התרת נדרים בערב יום הכיפורים לאחר תפילת שחרית או לאחר הסליחות¹.

נוהגים לעשות כפרות בערב יום הכיפורים. לוקחים כסף, ומסובבים אותו מעל הראש ואומרים: "זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי. זה הכסף ילך לצדקה, ואני אכנס ואלך לחיים טובים ארוכים ולשלום"¹, ונותנים את הכסף לצדקה לפני יום הכיפורים². ורמז יש בדבר, שהגימטרייה של כסף במילוי האותיות (כ"ף סמ"ך פ"ה) היא שלוש מאות וחמש, כגימטרייה של המילה 'כפרה'³. 

במקורו, מנהג הכפרות נעשה על ידי לקיחת תרנגול שעתידים לשחוט, סיבובו מעל הראש ואמירת: "זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי, זה התרנגול ילך למיתה ואני אכנס ואלך לחיים טובים ארוכים ולשלום", שלוש פעמים; ונתינת שווי התרנגול לעניים⁴. וגם כיום יש הנוהגים לקיים מנהג זה בתרנגול. 

טעם מנהג הכפרות הוא לעורר את האדם למחשבה שבשל חטאיו, ראוי היה שיעשו לו מה שעתידים לעשות לתרנגול, ובזכות חזרתו בתשובה, ה' יסיר ממנו את הגזרות הרעות ובתמורה לזה הן תתקיימנה בתרנגול⁵. וכן יש בדבר טעם על פי הקבלה⁶.

מצווה מן התורה לאכול בערב יום הכיפורים, ולהרבות בו בסעודה¹, שנאמר: "וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב"², ודרשו חז"ל: "וכי בתשעה (שהוא ערב יום הכיפורים) מתענים? והלא בעשרה מתענים! אלא לומר לך שכל האוכל ושותה בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי"³. כלל בידינו, שכפי הקושי בקיום המצווה, כך גדול שכרה. אילו התורה הייתה כותבת 'בתשעה לחודש תאכלו', שכרה של מצוות האכילה בערב יום הכיפורים היה מועט, כמצווה שנעשית ללא קושי, לכן כתבה התורה את מצוות האכילה בערב יום הכיפורים בלשון עינוי ("וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ"), כדי ללמדנו ששכר האוכל בתשיעי גדול, כאילו קיים את המצווה מתוך עינוי וקושי⁴. 

כמה טעמים למצווה זו. טעם אחד הוא שיום הכיפורים עצמו הוא יום טוב, והיה ראוי לעשות בו סעודה כשאר ימים טובים, אלא שהצטווינו להתענות בו, ולכן מקדימים את הסעודה לערב יום הכיפורים⁵. ועוד טעם הוא שבמצווה זו אנו מראים שמצטערים אנו בריחוק מה' שנגרם מחמת עוונותינו, ולהיפך - כאשר הוא מכפר לנו ואנו מתקרבים אליו מחדש, אנו שמחים. לכן לקראת בוא יום הכיפורים, אנו שמחים על הקִרבה המחודשת שנזכה לה על ידי כפרת עוונותינו, ומרבים בסעודה⁶. ועוד טעם, שמאהבת ה' אותנו ציוונו לאכול ולהתחזק לפני התענית, כדי שהתענית לא תגרום לנו נזק⁷. 

נוהגים לאכול לפחות שתי סעודות בערב יום הכיפורים, סעודה אחת בשחרית, וסעודה נוספת אחר הצוהריים, לפני תחילת הצום (סעודה מפסקת)⁸.

נוהגים לאכול בסעודות ערב יום הכיפורים מאכלים חשובים לכבוד היום, כדגים ועופות, אך טוב להימנע מאכילה יתרה ומאכילת דברים הקשים לעיכול, כגון בשר בקר, כיוון שמאכלים אלו גורמים לתחושת שובע ומלאוּת המביאים לידי גאווה, וביום הכיפורים יש להתפלל מתוך ענווה ושפלות⁹.

נוהגים לטבול במקווה בערב יום הכיפורים¹, ושני טעמים לטבילה זו. טעם ראשון, כדי להיות נקיים וטהורים ביום הכיפורים². וטעם שני הוא שביום הכיפורים, כל אדם מישראל חוזר בתשובה על חטאיו, ונחשב כאדם חדש וכגר שמתגייר, וכשם שגר טובל כדי להתנתק מעברו ולהתחיל בחיים חדשים, כך גם בעל תשובה טובל כדי להתנתק מעברו ולהתחיל בחיים חדשים³. 

אדם שאינו יכול לטבול במקווה, יתקלח במקלחת וישפוך על עצמו ברצף תשעה קבין של מים (כ-12.5 ליטר), שכן גם זה מטהר את האדם במידת מה⁴. 

הזמן הראוי ביותר לטבילה זו הוא לאחר חצות, ובמקום הצורך אפשר להקדים ולטבול גם שעה קודם לחצות, כלומר בדרך כלל סביב השעה אחת עשרה וחצי בבוקר (בשעון קיץ)⁵. 

נוהגים לטבול לפני תפילת מנחה, כיוון שבמנחה של ערב יום הכיפורים אומרים וידוי, ויש לאומרו בטהרה. ויש הנוהגים לטבול לאחר סעודה מפסקת, כדי שהטבילה תהיה סמוכה ליום הכיפורים⁶, אך לא ראוי להטריח את הבלנים בשעה זו⁷.

בערב יום הכיפורים מתפללים תפילת מנחה לפני סעודה מפסקת, ואומרים בתפילת הלחש וידוי. הטעם לחובה להתוודות לפני סעודה מפסקת קשור לחובת הווידוי ביום הכיפורים. כלל בידינו, שכפרה צריכה להיות מלווה בווידוי, שכן מצאנו בכל הקרבנות הבאים לכפר, שיש להתוודות בשעת הקרבתם; ולכן יש להתוודות ביום הכיפורים. הזמן העיקרי לווידוי הוא בליל יום הכיפורים, כיוון שבשעה זו מתחילה הכפרה, אך חכמים חששו שריבוי האכילה והשתייה בסעודה מפסקת יפגום באמירת הווידוי בליל יום הכיפורים. לכן תיקנו חכמים לומר את הווידוי כבר בערב יום הכיפורים, לפני סעודה מפסקת¹.

יוצאי ספרד נוהגים לומר בתפילת מנחה של ערב יום הכיפורים "אבינו מלכנו", כפי שאומרים בכל תפילות עשרת ימי תשובה², אך יוצאי אשכנז נוהגים שלא לומר תפילה זו, כיוון שערב יום הכיפורים נחשב כיום טוב, ואין אומרים "אבינו מלכנו" בימים טובים³.

לאחר תפילת מנחה אוכלים סעודה מפסקת, וגם בסעודה זו טוב להימנע מאכילה יתרה ומאכילת דברים הקשים לעיכול¹. כמו כן טוב להימנע משתיית משקאות משכרים, ומכל דבר שעלול לגרום להפרעה בתפילה². 

אדם שסיים את הסעודה ובירך ברכת המזון, רשאי להמשיך לאכול ולשתות עד כניסת הצום. עם זאת, כדאי לומר בפירוש לפני סיום הסעודה, שאין בסיומה משום קבלה של הצום, כי יש סוברים שסיום הסעודה יש בו קבלה של הצום, ולדבריהם אסור לאכול ולשתות לאחר סיום הסעודה. ואף שאין הלכה כדבריהם, טוב לומר כן לפני סיום הסעודה ולצאת ידי כולם³.

בערב יום הכיפורים מותר ליטול גלולות או טיפות הגורמות להקלת הצום¹, כשם שמותר לאכול ולשתות בערב יום הכיפורים כדי להקל על הצום².

יש לסיים את הסעודה מבעוד יום, כיוון שנצטווינו מהתורה להוסיף מחוֹל על הקודש ולקבל את קדושת יום הכיפורים עוד ביום התשיעי¹, כדי להראות את חביבות היום עלינו, את מעלתו ואת שמחתנו בבואו². כדי לקיים את מצוות תוספת יום הכיפורים כדאי להקדים ולקבל את החג בזמן המפורסם בלוחות הזמנים כזמן הדלקת נרות (כעשרים דקות לפני השקיעה)³, ובשעת הצורך אפשר לקבל את החג זמן מועט קודם השקיעה⁴. בזמן התוספת, יש לפרוש לא רק מאכילה ושתייה אלא גם ממלאכה ומשאר הדברים האסורים ביום הכיפורים⁵.

מסדרים את הבית, פורסים מפה חגיגית על השולחן ולובשים בגדים נקיים ונאים לכבוד יום הכיפורים¹. ויש שנוהגים ללבוש בגדים לבנים, להידמות למלאכי השרת², שכאשר הם מתגלים לנביאים, הם נראים להם בלבוש לבן³. ויש מיוצאי אשכנז הנוהגים ללבוש בגד לבן מיוחד לכבוד יום הכיפורים ('קיטל'), כיוון שבגד זה דומה לתכריכי המת, ולבישתו מסייעת להכניע את הלב⁴. הנוהגים ללבוש קיטל רק בזמן התפילות, לא ייכנסו בקיטל לשירותים לעשיית צרכים גדולים, כיוון שיש לנהוג כבוד בבגד המיוחד לתפילה⁵. 

הנשים נוהגות שלא להתקשט ביום הכיפורים בתכשיטים המיוחדים לשבתות וימים טובים, מפני אימת הדין⁶.