פרק יח - דיני התפילות בעשרת ימי תשובה

בעשרת ימי תשובה, משנים מעט את נוסח התפילה, כדי להדגיש שימים אלו הם ימי דין, ומוסיפים בתפילה בקשות שנזכה לשנה טובה.

אמירת 'ה' הוא האלוקים'

בפסוקי דזמרה, לפני אמירת "ה' מֶלֶך ה' מָלָך ה' ימלוך לעולם ועד" שלפני "ברוך שאמר", יוצאי ספרד נוהגים לומר פעמיים את הפסוק "ה' הוּא הָאֱלֹקִים, ה' הוּא הָאֱלֹקִים"¹, כיוון שבימים אלו ה' דן את העולם, והשם "אלוקים" מבטא את מידת הדין².

יוצאי ספרד וחלק מיוצאי אשכנז נוהגים לומר את פרק התהלים "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'" בתפילת שחרית, בין ברכת "ישתבח" שבסוף פסוקי דזמרה לקדיש שלאחריה¹, כיוון שפרק זה עוסק בתפילה על מחילת העוונות², ולפי הקבלה, יש באמירתו תיקון גדול³. ויש מיוצאי אשכנז הנוהגים שלא לומר פרק זה, כיוון שלדבריהם, אמירתו מהווה הפסק בין "ישתבח" לקדיש⁴.

יוצאי אשכנז נוהגים לשנות את נוסח הקדיש בעשרת ימי תשובה, ובמקום לומר "יתברך וישתבח וכו' לעילא מן כל ברכתא (יותר מכל הברכות)", הם אומרים: "לעילא לעילא מכל ברכתא (יותר ויותר מכל הברכות)"¹. הטעם לכך הוא שבימים אלו שמו של ה' מתעלה יותר מאשר בכל השנה, כיוון שהוא דן את העולם, ומתוך כך אנו מרבים להתפלל אליו, לשבח ולפאר אותו².

בתפילת עמידה, משנים את נוסח החתימה של ברכת "אתה קדוש", ובמקום לומר כפי שאומרים כל השנה: "ברוך אתה ה' הא-ל הקדוש", אומרים: "ברוך אתה ה' המלך הקדוש". זאת כיוון שבימים אלו ה' מנהיג את עולמו בתור מלך, שיושב ודן את העולם כולו, ומלכותו וממשלתו ניכרות לכול¹.

אדם שטעה בחתימת הברכה

אדם שטעה ואמר "הא-ל הקדוש", יתקן מיד את טעותו ויאמר "המלך הקדוש". אך אם הוא שם לב לטעותו לאחר שכבר התחיל את הברכה הבאה, או לאחר שעבר משך זמן של "תוך כדי דיבור", שזהו משך הזמן שלוקח לומר "שלום עליך רבי"² (כשתיים-שלוש שניות), אין הוא יכול יותר לתקן את מה שאמר, ועליו לחזור לתחילת התפילה³. אמנם בדרך כלל, הטועה באחת מברכות התפילה ושם לב לכך לפני שסיים את התפילה, אינו צריך לחזור לתחילת התפילה אלא רק לתחילת הברכה שטעה בה. אבל הטועה ב"המלך הקדוש" צריך לחזור לתחילת התפילה כיוון ששלוש הברכות הראשונות של התפילה נחשבות לברכה אחת, שכן שלושתן עוסקות בשבחו של ה'⁴.

שליח ציבור שטעה בחתימת הברכה

דינו של שליח ציבור שטעה בחזרת הש"ץ ואמר "הא-ל הקדוש", כדין יחיד שטעה בכך בתפילתו. ולכן אם הוא שם לב לטעותו לאחר שהתחיל בברכה הבאה או לאחר שעבר זמן "תוך כדי דיבור", עליו לחזור לתחילת התפילה, ולומר שוב את סדר הקדושה⁵. ויש מי שסובר ששליח ציבור שטעה ואמר "הא-ל הקדוש", אינו צריך לחזור לתחילת התפילה אלא לתחילת ברכת "אתה קדוש", כיוון שבחזרת הש"ץ אומרים קדושה בין ברכת "מחיה המתים" לברכת "אתה קדוש", ולדבריו, הקדושה מחלקת את שלוש הברכות לשתיים, והן אינן נחשבות לברכה אחת⁶.

אדם המסופק אם טעה בחתימת הברכה

אדם שהתעורר בליבו ספק אם אמר "הא-ל הקדוש" או "המלך הקדוש", צריך לחזור לתחילת התפילה, כיוון שיש להניח שאמר "הא-ל הקדוש", כהרגלו בכל השנה⁷. אך אם הוא מסופק בכך ביום הכיפורים, וזכוּר לו שאמר את התוספת שמוסיפים ביום הכיפורים ("ובכן תן פחדך וכו'"), אין הוא צריך לחזור, כיוון שרגילוּת הלשון לסיים את נוסח הברכה של יום הכיפורים ב"המלך הקדוש"⁸. וכן המתפלל מתוך מחזור, והתעורר ספק בליבו אם אמר "המלך הקדוש", אינו צריך לחזור ולהתפלל, כיוון שיש להניח שאמר כפי הכתוב לפניו במחזור⁹.

"המלך הקדוש" בברכת מעין שבע

בתפילת ערבית של שבת החלה בעשרת ימי תשובה, משנים את נוסח ברכת מעין שבע, ובמקום לומר "מגן אבות בדברו וכו', הא-ל הקדוש שאין כמוהו", אומרים "המלך הקדוש שאין כמוהו"¹⁰. אם שליח הציבור טעה ואמר "הא-ל הקדוש שאין כמוהו", ושם לב לכך לפני שסיים את הברכה, יחזור לומר שוב מ"המלך הקדוש שאין כמוהו"¹¹. אך אם שליח הציבור שם לב לטעותו רק לאחר שסיים את ברכת מעין שבע, נחלקו הפוסקים אם עליו לחזור ולומר את ברכת מעין שבע. יש סוברים שעליו לחזור ולומר את ברכת מעין שבע, כדין הטועה בתפילה, שעליו לחזור ולהתפלל¹². ויש סוברים שחז"ל לא תיקנו לחזור שנית על ברכת מעין שבע, אף אם טעו בה. זאת כיוון שבדרך כלל אין אומרים חזרת הש"ץ בתפילת ערבית, והטעם לאמירתה של ברכת מעין שבע בשבת הוא להאריך את תפילת ערבית, כדי שהמאחרים לתפילה לא יישארו לבדם ויצטרכו לחזור מבית הכנסת לבד; ולכן לא תיקנו חז"ל לחזור עליה במקרה של טעות¹³; וכן הלכה¹⁴.

בעשרת ימי תשובה משנים גם את החתימה של ברכת "השיבה שופטינו", ובמקום לומר: "ברוך אתה ה' מלך אוהב צדקה ומשפט", אומרים: "ברוך אתה ה' המלך המשפט"¹. זאת כיוון שבימים אלו ה' מנהיג את עולמו בתור מלך השופט ודן את עולמו, ולכן אומרים "המלך המשפט", שמובנו הוא שה' שופט את בריותיו².

הטעם שאומרים "המלך המשפט" ולא "המלך השופט" הוא כדי לרמוז שגם הקב"ה בעצמו כביכול נשפט, שכן אמרו חכמים שכאשר ה' גוזר על עם ישראל גזרות לא טובות, הוא מצטער בצערם, כמו שנאמר: "עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה"³. נמצא שכאשר ה' שופט את עם ישראל, הוא שופט גם את עצמו כביכול⁴. 

אדם שטעה ואמר "מלך אוהב צדקה ומשפט", יתקן מיד את טעותו ויאמר "המלך המשפט". אך אם הוא שם לב לטעותו לאחר שכבר התחיל את הברכה הבאה, או לאחר שעבר משך זמן של "תוך כדי דיבור", אין הוא יכול יותר לתקן את מה שאמר⁵; ונחלקו השלחן ערוך והרמ"א בדינו. 

לדעת השלחן ערוך, חתימת "המלך המשפט" מעכבת, ולכן אדם שלא חתם כראוי, ולא תיקן את טעותו מיד, צריך לחזור לתחילת ברכת "השיבה שופטינו" ולהמשיך משם כסדר התפילה, ואם כבר סיים את התפילה, עליו לחזור ולהתפלל מתחילת התפילה⁶. זאת כיוון שבעשרת ימי תשובה יש להזכיר את העניין שה' שופט את בריותיו, ולדעתו, המובן של "מלך אוהב צדקה ומשפט" הוא שה' אוהב שבריותיו עושים צדקה ומשפט, אך לא נזכר בביטוי זה שה' עצמו שופט את ברואיו⁷. 

אמנם לדעת הרמ"א, חתימת "המלך המשפט" אינה מעכבת, כיוון שלדעתו המובן של "מלך אוהב צדקה ומשפט" הוא שה' אוהב לעשות צדקה ומשפט, ונמצא שגם באמירה זו מזכירים את משפטו של הקב"ה. לכן לדעת הרמ"א, אדם שסיים את הברכה ולא תיקן את טעותו מיד, ימשיך בתפילתו ולא יחזור לברכת "השיבה שופטינו"⁸. 

להלכה, יוצאי אשכנז נוהגים כדעת הרמ"א⁹, אך בקרב יוצאי ספרד נחלקו המנהגים. יש מיוצאי ספרד הנוהגים בעניין זה כדעת הרמ"א. ואף שבדרך כלל יוצאי ספרד פוסקים כדעת השלחן ערוך, בעניין זה הם נוהגים כדעת הרמ"א כיוון שכלל בידינו: "ספק ברכות להקל", ומאחר שלדעת הרמ"א, החוזר ומתפלל מברך ברכות לבטלה, יש לחשוש לשיטתו¹⁰. ויש הנוהגים כדעת השלחן ערוך, כיוון שלדבריהם כבר נהגו בהלכה זו כדעת השלחן ערוך, ובמקום שיש מנהג, אין אומרים "ספק ברכות להקל"¹¹. 

אדם שיש לו ספק אם אמר "המלך המשפט" או שאמר "מלך אוהב צדקה ומשפט" יש להניח שאמר "מלך אוהב צדקה ומשפט" כפי שרגיל לומר, ולדעת השלחן ערוך עליו לחזור ולהתפלל¹².

הגאונים תיקנו להוסיף בתפילת עמידה בעשרת ימי תשובה בקשות שנכתב לחיים טובים. בברכת אבות תיקנו לומר: "זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכו'", בברכת "מחיה המתים" תיקנו לומר: "מי כמוך אב הרחמן (או: "הרחמים") וכו'", בברכת "מודים" תיקנו לומר: "וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך"; ובברכת "שים שלום" תיקנו לומר: "בספר חיים וכו'". 

אדם ששכח לומר אחת מתוספות אלו, ושם לב לכך קודם שאמר את שם ה' שבחתימת הברכה ("ברוך אתה ה'"), יחזור למקום התוספת ויאמר מהתוספת ואילך. אך אם שם לב לכך אחרי שאמר את שם ה' שבחתימת הברכה, לא יחזור ויאמרן כיוון שעל ידי זה הברכה שאמר תיחשב ברכה לבטלה; וכיוון שתוספות אלו לא נזכרו בתלמוד, אין הן מעכבות את התפילה¹.

בתפילות עשרת ימי תשובה, בסוף תפילת עמידה נוהגים לשנות את משפט הסיום, ובמקום לומר "עושה שלום במרומיו", אומרים: "עושה השלום במרומיו"¹, וזאת על פי הקבלה². וכן נוהגים בסוף 'קדיש תתקבל' שאחרי חזרת הש"ץ³, כיוון ש"עושה שלום" שבסוף קדיש זה, נחשב לסיום חזרת הש"ץ⁴. ויש מיוצאי אשכנז הנוהגים כן באמירת כל תפילות הקדיש⁵.

נוהגים לומר "אבינו מלכנו" לאחר חזרת הש"ץ, כיון שבימים אלו יש להרבות בתפילות ובתחנונים¹. 

יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד אינם אומרים "אבינו מלכנו" בשבת, כיוון שאין מתפללים בשבת על מילוי חסרונות שהזכרתם מעוררת צער². וכן במנחה של ערב שבת אין אומרים "אבינו מלכנו", משום כבודה של השבת הקרבה ובאה³. רבים מיוצאי ספרד נוהגים לומר "אבינו מלכנו" גם בשבת⁴, כיוון שבימים אלו אמירת "אבינו מלכנו" היא חלק מסדר התפילה, ומותר לומר בקשות שהן חלק מסדר התפילה בשבת⁵, אך מדלגים על הבקשות שמזכירים בהן חטאים ועוונות⁶.

השבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים נקראת שבת תשובה (או: שבת שובה), לפי שקוראים בה את הפטרת "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹקֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ"¹, העוסקת בעניין התשובה. מפאת חשיבות הפטרה זו, ראוי להעלות למפטיר את אחד מחשובי הקהל, שיקרא את ההפטרה².

נוהגים שהרב דורש בשבת זו בענייני תשובה כדי לעורר את הציבור לתשובה³. ויש לציבור להשתדל לילך לשמוע דרשה זו, ואף תלמידי חכמים ישתדלו בכך, ומהם ילמדו שאר האנשים⁴.

אף שבדרך כלל מזדרזים לומר את ברכת הלבנה, בחודש תשרי ממתינים ואומרים את ברכת הלבנה רק לאחר יום הכיפורים, כיוון שיש לומר את ברכת הלבנה מתוך שמחה, ובימים אלו אנו נתונים במתח מאימת הדין¹. ויש הנוהגים להזדרז ולומר את ברכת הלבנה לפני יום הכיפורים, כיוון שיש להרבות במצוות בעשרת ימי תשובה, וייתכן שזכות מצווה זו תכריע אותנו לזכות². וכל אחד יעשה כמנהגו³.