חשיבות תיקון עברות שבין אדם לחברו

עשרת ימי תשובה הם ימים שהתשובה מתקבלת בהם יותר, ויש לחזור בהם בתשובה על כל החטאים. תשומת לב מיוחדת יש להקדיש לעברות שבין אדם לחברו, שאפילו המיתה אינה מכפרת עליהן, עד שיפייס את חברו¹. מלבד החשיבות והתועלת שיש בפיוס עצמו, התשובה על עברות אלה מחזקת את היכולת להיטהר ביום הכיפורים. זאת כיוון שטהרת יום הכיפורים מבוססת על היותנו בנים של הקב"ה, ומתוך כך הוא חפץ בטובתנו ובכפרת עוונותינו; כמו שאמר רבי עקיבא: "אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם? אביכם שבשמים"². וכיוון שהקב"ה הוא אבינו, הרי שכל ישראל אחים הם זה לזה, וראוי שתשרה ביניהם אהבה ואחווה, כדרך אחים, שאוהבים זה את זה. ואם יש בינינו פירוד ומחלוקת חלילה, בזה כביכול אנו מראים שאיננו בנים לקב"ה, ואיננו ראויים לכפרת יום הכיפורים. על כן, ככל שישראל אוהבים זה לזה, הרי הם ראויים יותר לכפרת יום הכיפורים³. 

בפרק זה נברר את חובת הפיוס הכללית המוטלת על אדם שפגע בחברו, ואת חובת הפיוס המיוחדת בערב יום הכיפורים.