חובת הפיוס בערב יום הכיפורים

כאמור, אדם שפגע בחברו צריך לפייסו. אם עקב טרדות שונות, הפוגע התעכב ולא פייס את הנפגע, עליו לפייס אותו לפני יום הכיפורים, ואין הוא רשאי לדחות את הפיוס לאחר יום הכיפורים. זאת כיוון שהפיוס מעכב את כפרת החטא, ולקראת יום הכיפורים יש לעשות את כל הדרוש כדי שביום הקדוש ניטהר מכל עוונותינו, כמו שנאמר: "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ"¹. 

טעם נוסף לחובת הפיוס לפני יום הכיפורים הוא שכאשר ישראל מגיעים ליום זה מתוך שלום ואחדות, לא זו בלבד שהשטן אינו מקטרג עליהם, אלא הוא מלמד עליהם זכות, ועוונותיהם מתכפרים; כפי שאמרו חכמים: "רואה השטן שלא נמצא חטא בישראל ביום הכפורים, ואומר רבון העולם יש לך עם אחד בארץ כמלאכי השרת, מה מלאכי השרת אין להם אכילה ושתיה, כך ישראל אין להם אכילה ושתיה ביום הכיפורים. מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא, כך ישראל נקיים מכל חטא. מה מלאכי השרת שלום ביניהם, כך ישראל שלום ביניהם, והקב"ה שומע דבריו ומכפר עליהם"². 

משום כך, ראוי שאדם יתפייס עם חברו גם אם לא חטא כלפיו, והחבר מקפיד עליו שלא בצדק³, כדי שישראל יגיעו ליום הכיפורים כאשר שלום ביניהם⁴, אך אין בכך חובה⁵. 

ראוי לכל אדם לבקש מחילה מהוריו ומרבותיו לפני יום הכיפורים, כיוון שהוא חייב בכבודם, ומצוי שפגע בהם מבלי משים⁶. וכן ראוי לבעל לבקש מחילה מאשתו, ולאישה - לבקש מחילה מבעלה, כיוון שמתוך קרבתם זה לזה מצוי שפגעו זה בזה בלי כוונה⁷.