logo-white

תוכן עניינים

הלכות ימים נוראים

הלכות ימים נוראים מבוארות בטעמיהן ליוצאי אשכנז וספרד עם פסקי הלכות מאת הגאון הרב יעקב אריאל שליט"א

הלכות ימים נוראים - תוכן עניינים:

פרק יז - תיקון עברות שבין אדם לחברו. פרק יז - תיקון עברות שבין אדם לחברו

דיני הפיוס

facebook email whatsapp

חובת הפיוס מחייבת את הפוגע להביא את הנפגע להסרת ההקפדה שיש לו בליבו על הפוגע1. לשם כך על הפוגע להביע חרטה על מעשיו2 וצער על עוגמת הנפש וכאב הלב שהוא הסב לנפגע, להתחרט על הריחוק שנוצר ביניהם בעקבות הפגיעה, ולהביע את רצונו בחידוש הקרבה והאהבה ביניהם.

כיצד מפייסים

דרך הפיוס הטובה ביותר היא שהפוגע ילך בעצמו אל הנפגע ויפייסנו3, כיוון שפיוס החבר ישירות כרוך בבושה ובאי נעימות, והן תכפרנה לחוטא על חטאו4. ואפשר שיש לכך טעם נוסף, שבדרך כלל הפיוס בדרך זו מתקבל יותר, כיוון שבזה ניכר שהפוגע מתחרט על מעשיו והפיוס חשוב לו, שכן הוא מוכן לבוא בפני הנפגע ולפייסו ישירות, אף שהדבר כרוך בבושה ובאי נעימות. אם קשה לפוגע לבקש מחילה פנים אל פנים, הוא יכול לפייס את החבר בכתב או בשיחת טלפון5. ואם הפוגע סבור שהנפגע יתפייס דווקא אם יפנה אליו בעקיפין, ישלח אדם אחר שידבר על ליבו שיתפייס עימו, והכול לפני העניין6.

פיוס עד שלוש פעמים ובצירוף שלושה אנשים

אדם שפייס את חברו, והלה לא התפייס, צריך לחזור ולפייס אותו, ואין הוא נפטר מחובת הפיוס עד שיפייס את חברו שלוש פעמים. ובכל פעם שבא לפייסו, ייקח עימו שלושה אנשים שיצטרפו אליו ויבקשו מהנפגע שיתפייס עימו7, ולא יחזור על אותם הדברים שאמר בפעם הקודמת, אלא ישתדל לפייס את הנפגע בכל פעם בדרך אחרת8. שני טעמים יש לצירוף שלושה אנשים: טעם אחד, שיסייעו לו לפייס את הנפגע, ואולי על ידי זה הנפגע יתפייס יותר9, וטעם שני, שבקשת פיוס בפני אנשים אחרים מכניעה את הלב, ועל ידי כך יתכפר לפוגע10

אם לאחר כל זאת הנפגע לא התפייס, לא רק שהפוגע אינו חייב לפייסו יותר, אלא שהעדר פיוסו של הנפגע אינו מעכב יותר את כפרת העוון, ותשובה ויום הכיפורים יכפרו לפוגע על חטאו11.

פיוס לרבו או להוריו

הגבלת חובת הפיוס לשלוש פעמים חלה על פגיעה באדם רגיל, אך אדם שפגע ברבו או בהוריו צריך לפייסם אפילו אלף פעמים, עד שיתפייסו12, כיוון שהוא חייב בכבודם13.

הזכרת החטא בבקשת המחילה

אדם שפגע בחברו פגיעה קלה, יכול לבקש ממנו מחילה כללית, מבלי לפרט בפניו את החטא שעליו הוא מבקש מחילה. לעומת זאת, אדם שפגע בחברו פגיעה ממשית, צריך לומר לחבר מהו החטא שהוא מבקש מחילה עליו. אמנם אם הזכרת החטא תגרום בושה או צער לחבר, עדיף שלא להזכיר את החטא, כדי שלא לצער את החבר14, ואם הדבר אפשרי, יבקש מהחבר בקשת מחילה כללית על הפגיעות שפגע בו15.

בקשת מחילה כאשר חברו כבר מחל

אדם שפגע בחברו, והוא יודע שחברו מחל לו, אינו צריך לבקש מחברו מחילה, כיוון שהלה כבר מחל לו16.

מחילה בפה ולא בלב

אדם שנפגע מחברו, ואמר לחברו שהוא מוחל לו, אך בליבו הוא עדיין מקפיד עליו, מחילתו נחשבת מחילה, כיוון שכלל בידינו "דברים שבלב אינם דברים", כלומר כאשר יש סתירה בין מעשה או אמירה של אדם לבין מחשבותיו, הולכים אחר המעשה או האמירה17.

17 הערות

1.
חוט שני יום כיפור עמ' ק ד"ה אמר מרן, עלי שור חלק ב עמ' רמ. ועיין שו"ת חיים ביד סוף סימן נז ד"ה וזהו נראה, שאין צריך שהנפגע יאמר בפירוש "מחול לך", אלא העיקר שיתפייס ויסיר את ההקפדה מליבו.
2.
עיין אשרי האיש מועדים פרק כ אות ט.
3.
משנ"ב תרו ב.
4.
מטה משה סימן תתמח, בשם מהר"י בן חביב. ועיין מועדים וזמנים חלק א סימן נד.
5.
הלכות מועדים לגר"מ אליהו פרק מג סעיף ט.
6.
משנ"ב תרו ב.
7.
רמב"ם תשובה ב ט, ושו"ע תרו א. ועיין אשרי האיש פרק כ אות ט ואות יא, שבקשת מחילה מן השפה ולחוץ או אמירת "אני מבקש מחילה" בלבד בלא מילות פיוס אינן נחשבות פיוס, ואין הן עולות לחשבון שלוש הבקשות הנצרכות.
8.
משנ"ב תרו ג.
9.
עיין רמב"ם תשובה ב ט.
10.
עיין שערי תשובה שער ד אות יט.
11.
פרי חדש תרו א, כף החיים תרו כב, ירושלים במועדיה עמ' רלה. ועיין אשרי האיש פרק כ אות ז, שחולק וסובר שהחטא אינו מתכפר. ועיין רמ"א תרו א, שלאחר שביקש ממנו שלוש פעמים מחילה, והנפגע לא מחל לו, יאמר בפני עשרה שביקש ממנו מחילה, כדי שלא יחשדו בו שהוא המעכב את החזרת מערכת היחסים ביניהם לתִקנה.
12.
רמב"ם תשובה ב ט, ושו"ע תרו א, וירושלים במועדיה עמ' רלו. ועיין משנ"ב תרו ז, שכל רב ששמע ממנו דברי תורה נחשב לעניין זה לרבו, ועיין פתחי תשובה לרב יואל שוורץ שליט"א עמ' 131 הערה יט, שדין זה הוא דווקא בתלמיד חכם שלִמדוֹ, אך אדם רגיל שלמדו איזה דבר, אינו נחשב לעניין זה לרבו.
13.
הערות הגרי"ש אלישיב יומא פז ב. ועיין משנה כסף על הלכות תשובה לרמב"ם פרק ב הלכה ט שכתב: דכיון דהתלמיד היתריס פניו נגד רבו, ראוי לקונסו שלא למחול אפילו עד אלף פעמים.
14.
משנ"ב תרו ג, והליכות שלמה פרק ג סעיף ה.
15.
עיין ירושלים במועדיה עמ' רלד.
16.
חוט שני יום הכיפורים עמ' ק, ירושלים במועדיה עמ' רלו. ועיין מועדים וזמנים חלק א סימן נד, בשם הגר"י בלזר, שחולק וסובר שעליו לבקש מחברו מחילה, כיוון שבעברות שבן אדם לחברו, כפרת העוון תלויה בזה שהפוגע יכניע עצמו בפני חברו ויתבייש במעשיו, והגר"י אריאל שליט"א הכריע כדעה הראשונה, ובלבד שהמחילה היא מחילה גמורה. ועיין חוט שני שם, שאדם שפגע בחברו, והוא יודע שחברו אמר ב"תפילה זכה" שהוא סולח לכל מי שפגע בו, חייב עדיין לפייס את חברו, כיוון שאנשים רגילים לאומרה, שכן הדבר כתוב במחזור, אך אין הם מוחלים ומסירים את ההקפדה מן הלב. ועיין אשרי האיש מועדים פרק כ אות ה, שחולק וסובר שאדם שקשה לו, והוא מתבייש מאוד לבקש מחברו מחילה, יכול לסמוך על אמירה זו. והגר"י אריאל שליט"א כתב לנו שמי שקשה לו לפייס את חברו, יכול לשלוח לו מכתב, ובשעת צורך גדול אפשר לסמוך על המחילה הנאמרת ב"תפלה זכה".
17.
אורות אלים לבעל הפלא יועץ מגילה דף כח (דף ט, ב מדפי הספר), ספר הזכרון אבן ציון עמוד תקמב, בשם הסבא מקלם, אור לציון חלק ב פרק טו שאלה יג, ירושלים במועדיה עמ' רלז, בשם רבי ישראל סלנט. ועיין אשרי האיש מועדים פרק כ סעיף יב, עלי שור חלק ב עמ' רמ, חוט שני יום הכיפורים עמ' ק, בשם החזון איש, שחולקים וסוברים שאין בדברי המוחל כלום, שכן אין אומרים "דברים שבלב אינם דברים" על עניינים שעיקרם בלב, ועיקר הפיוס הוא בלב. והגר"י אריאל שליט"א הכריע כדעה הראשונה, והוסיף שאמנם הפוגע יצא ידי חובתו, אך הנפגע לא יצא ידי חובתו, ועליו למחול לפוגע מחילה שלמה.

עוד בפרק זה

2023 תשפ"ג © כל הזכויות שמורות למכון התורה והארץ