דיני הפיוס

חובת הפיוס מחייבת את הפוגע להביא את הנפגע להסרת ההקפדה שיש לו בליבו על הפוגע¹. לשם כך על הפוגע להביע חרטה על מעשיו² וצער על עוגמת הנפש וכאב הלב שהוא הסב לנפגע, להתחרט על הריחוק שנוצר ביניהם בעקבות הפגיעה, ולהביע את רצונו בחידוש הקרבה והאהבה ביניהם.

כיצד מפייסים

דרך הפיוס הטובה ביותר היא שהפוגע ילך בעצמו אל הנפגע ויפייסנו³, כיוון שפיוס החבר ישירות כרוך בבושה ובאי נעימות, והן תכפרנה לחוטא על חטאו⁴. ואפשר שיש לכך טעם נוסף, שבדרך כלל הפיוס בדרך זו מתקבל יותר, כיוון שבזה ניכר שהפוגע מתחרט על מעשיו והפיוס חשוב לו, שכן הוא מוכן לבוא בפני הנפגע ולפייסו ישירות, אף שהדבר כרוך בבושה ובאי נעימות. אם קשה לפוגע לבקש מחילה פנים אל פנים, הוא יכול לפייס את החבר בכתב או בשיחת טלפון⁵. ואם הפוגע סבור שהנפגע יתפייס דווקא אם יפנה אליו בעקיפין, ישלח אדם אחר שידבר על ליבו שיתפייס עימו, והכול לפני העניין⁶.

פיוס עד שלוש פעמים ובצירוף שלושה אנשים

אדם שפייס את חברו, והלה לא התפייס, צריך לחזור ולפייס אותו, ואין הוא נפטר מחובת הפיוס עד שיפייס את חברו שלוש פעמים. ובכל פעם שבא לפייסו, ייקח עימו שלושה אנשים שיצטרפו אליו ויבקשו מהנפגע שיתפייס עימו⁷, ולא יחזור על אותם הדברים שאמר בפעם הקודמת, אלא ישתדל לפייס את הנפגע בכל פעם בדרך אחרת⁸. שני טעמים יש לצירוף שלושה אנשים: טעם אחד, שיסייעו לו לפייס את הנפגע, ואולי על ידי זה הנפגע יתפייס יותר⁹, וטעם שני, שבקשת פיוס בפני אנשים אחרים מכניעה את הלב, ועל ידי כך יתכפר לפוגע¹⁰. 

אם לאחר כל זאת הנפגע לא התפייס, לא רק שהפוגע אינו חייב לפייסו יותר, אלא שהעדר פיוסו של הנפגע אינו מעכב יותר את כפרת העוון, ותשובה ויום הכיפורים יכפרו לפוגע על חטאו¹¹.

פיוס לרבו או להוריו

הגבלת חובת הפיוס לשלוש פעמים חלה על פגיעה באדם רגיל, אך אדם שפגע ברבו או בהוריו צריך לפייסם אפילו אלף פעמים, עד שיתפייסו¹², כיוון שהוא חייב בכבודם¹³.

הזכרת החטא בבקשת המחילה

אדם שפגע בחברו פגיעה קלה, יכול לבקש ממנו מחילה כללית, מבלי לפרט בפניו את החטא שעליו הוא מבקש מחילה. לעומת זאת, אדם שפגע בחברו פגיעה ממשית, צריך לומר לחבר מהו החטא שהוא מבקש מחילה עליו. אמנם אם הזכרת החטא תגרום בושה או צער לחבר, עדיף שלא להזכיר את החטא, כדי שלא לצער את החבר¹⁴, ואם הדבר אפשרי, יבקש מהחבר בקשת מחילה כללית על הפגיעות שפגע בו¹⁵.

בקשת מחילה כאשר חברו כבר מחל

אדם שפגע בחברו, והוא יודע שחברו מחל לו, אינו צריך לבקש מחברו מחילה, כיוון שהלה כבר מחל לו¹⁶.

מחילה בפה ולא בלב

אדם שנפגע מחברו, ואמר לחברו שהוא מוחל לו, אך בליבו הוא עדיין מקפיד עליו, מחילתו נחשבת מחילה, כיוון שכלל בידינו "דברים שבלב אינם דברים", כלומר כאשר יש סתירה בין מעשה או אמירה של אדם לבין מחשבותיו, הולכים אחר המעשה או האמירה¹⁷.