קידוש החודש על פי הראייה

לפי הלוח העברי, אורכם של חודשי השנה אינו קבוע. ישנם חודשים שאורכם הוא עשרים ותשעה ימים ('חודשים חסרים'), וישנם חודשים שאורכם הוא שלושים ימים ('חודשים מלאים'). בזמננו, אפשר לדעת מראש איזה חודש עתיד להיות חודש מלא ואיזה חודש עתיד להיות חודש חסר, כיוון שהלוח שאנו משתמשים בו, שנערך על ידי הלל נינו של רבי יהודה הנשיא, נערך על פי חישוב אסטרונומי של תנועת הירח. אך בזמן שבית המקדש היה קיים, אי אפשר היה לדעת מראש איזה חודש יהיה חודש מלא ואיזה חודש יהיה חודש חסר, כיוון שקביעת החודשים לא נעשתה על פי חישוב אסטרונומי, אלא על פי עֵדים שהעידו שראו את הלבנה בחידושה. חידושה של הלבנה הוא הזמן שבו היא נראית מחדש בתחילת החודש. ביום השלושים של כל חודש, בית הדין ישב בירושלים וחיכה שיבואו עדים ויעידו שראו את הלבנה בחידושה. אם באו עדים, בית הדין קבע את יום השלושים ליום הראשון של החודש הבא, ובכך התקדש יום זה ונקבע לראש חודש. אם לא באו עדים, יום השלושים היה נחשב ליום האחרון של החודש הקודם, והיום למחרת נקבע לראש חודש.