קביעת ראש השנה יומיים

עיין שו"ע הרב תר א. יש להוסיף שבזמן המקדש חגגו את ראש השנה יומיים, לא רק מחמת הספק באיזה יום חל ראש השנה, אלא מסיבה נוספת. מצד הדין, ניתן לקבל את העדים הבאים להעיד על חידוש הלבנה במשך כל היום. בדרך כלל העדים היו מקדימים ובאים בתחילת היום, אך אירע פעם אחת שהעדים התאחרו, ובית דין קידש את חודש תשרי לאחר שהכוהנים כבר הקריבו את קרבן התמיד של בין הערביים, ואמרו לאחר הקרבתו שיר של יום חול, במקום לומר את השיר שאומרים בראש השנה. כדי שתקלה זו לא תִשנה, רבן יוחנן בן זכאי תיקן שלא לקבל עדים אחרי שהקריבו את קרבן התמיד של בין הערביים. לפי שורת הדין, לאחר תקנת רבן יוחנן בן זכאי, אם לא הגיעו עדים עד הקרבת התמיד של בין הערביים, ניתן היה לעשות מלאכה באותו יום, כיוון שמשעה זו ניתן היה לדעת בוודאות שיום זה אינו עתיד להיקבע לראש השנה. אך כדי שבשנה שלאחר מכן, לא יבואו לזלזל ביום השלושים ולעשות בו מלאכה, רבן יוחנן בן זכאי תיקן שיש לנהוג קדושה ביום השלושים של חודש אלול ולהימנע בו מעשיית מלאכה, גם כאשר ידוע בוודאות שיום זה אינו עתיד להיות ראש השנה. נמצא שבשנה שבה לא באו עדים ביום השלושים, נהגו יום טוב יומיים לא רק מצד הספק (שמא יקדשו את היום השלושים), אלא מחמת התקנה של רבן יוחנן בן זכאי (שו"ע הרב תר ד). לסיבה זו של חגיגת ראש השנה יומיים יש משמעות הלכתית, כפי שיבואר בהמשך.