ברכת "שהחיינו" ביום השני של ראש השנה

טור סימן תר, בשם רש"י.

טור סימן תר, בשם רבותיו של רש"י. כדי לבאר דעה זו כראוי, יש להוסיף שבמקומות שחוגגים בהם יום טוב שני של גלויות, מברכים ברכת "שהחיינו" גם ביום השני של כל חג. הטעם לכך שיש סוברים שהיום השני של ראש השנה שונה מיום טוב שני של גלויות, ואין לברך בו "שהחיינו", קשור לכך שבראש השנה יש סיבה נוספת שמחמתה חוגגים שני ימים, ולפי סיבה זו, אין לברך ברכת "שהחיינו" ביום השני. הסיבה שבגללה חוגגים יום טוב שני של גלויות היא משום שבחוץ לארץ לא ידעו מתי בית דין קידש את החודש, ולכן נהגו יום טוב יומיים, מחמת הספק. אך כפי שהתבאר לעיל, הסיבה שבזמן בית המקדש חגגו את ראש השנה יומיים איננה רק מחמת הספק, אלא גם משום תקנת רבן יוחנן בן זכאי (ולכן גם אנו חוגגים יומיים). כאשר נוהגים שני ימים טובים מחמת הספק, יש לברך "שהחיינו" בכל יום, שמא זהו היום הנכון (טעם זה נקרא בלשון הפוסקים "שתי קדושות", ומובנו שקדושתו של כל יום עומדת בפני עצמה ואינה קשורה ליום האחר). ולכן כאשר חגגו את ראש השנה יומיים מחמת הספק, היה צריך לברך "שהחיינו" גם ביום השני, אך כאשר חגגו את ראש השנה יומיים מחמת תקנת רבן יוחנן בן זכאי, שני הימים נחשבו לחג אחד ארוך ("קדושה אחת", בלשון הפוסקים), וברכת "שהחיינו" שבירכו ביום הראשון, פטרה את היום השני. לדעה זו, כיוון שאנו מחמירים ונוהגים שני ימים טובים משתי הסיבות, אין לברך "שהחיינו" ביום השני של ראש השנה (עיין משנ"ב תר ב, ושו"ע הרב תר ה).

שו"ע תר ב. עיין הליכות שלמה פרק א סעיף כ, שיש להסב את תשומת לב הסועדים לכוון בברכת "שהחיינו" בעיקר על היום, ולא רק על הפרי החדש. עיין מטה אפרים סימן תר סעיף ו, שיש למקַדֵש לטעום מהפרי החדש מיד לאחר הקידוש, כדי שלא יהיה הפסק בין ברכת "שהחיינו" לאכילת הפרי. ועיין הלכות חג בחג פרק טז סעיף ט, בשם הגרי"ש אלישיב, שאין צורך להקפיד בזה, כיוון שמעיקר הדין, ברכת "שהחיינו" היא על השמחה בראיית הפרי ולא באכילתו, וכן המנהג המקובל.