תשליך

ביום הראשון של ראש השנה, לאחר תפילת מנחה, נוהגים ללכת למקור מים ולומר שם פסוקי תפילה ובקשה, ובכללם את הפסוק: "יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם"¹. כמה טעמים למנהג זה. טעם אחד הוא להזכיר את עקדת יצחק, שכן אמרו חז"ל שבשעה שהלך אברהם לעקוד את יצחק בנו, רצה השטן לעכב בעדם, ונעשה לפניהם כנהר גדול, שלא יוכלו לעבור, ונכנסו לנהר והתחילו לעבור בו, עד שהגיעו להם המים עד צוואריהם, תלה אברהם את עיניו לשמים ואמר: "ריבון העולמים נגלית אלי ואמרת לי הודע שמי בכל העולם והעלה בנך לעולה, ולא הרהרתי אחר דבריך ולא עכבתי מאמריך, ועכשיו באו מים עד נפש, אם טובע יצחק בני, היאך יתייחד שמך?" מיד גער הקדוש ברוך הוא בשטן והלך לו². ועוד טעם למנהג ה'תשליך' הוא שבראש השנה אנו ממליכים את ה' למלך, וכאשר ממליכים מלך, עושים זאת ליד מעיין, לרמוז שתימשך מלכותו כמעיין הנובע ללא הפסק; וכך גם אנו מייחלים שקבלת מלכות ה' עלינו תימשך ללא הפסק³. 

יש נוהגים לנער את שולי הבגדים בזמן אמירת הפסוק "וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם"⁴, לרמוז שעלינו להשליך את החטאים, ולקבל על עצמנו שמעתה ואילך 'בגדינו יהיו לבנים', ונהיה נקיים מכל חטא⁵. ועוד טעם יש בזה, להראות שהצד הפנימי שבנו הוא קדוש וטהור, והעוונות הם חיצוניים לנו, כמו הבגדים שאינם חלק מהאדם אלא חיצוניים לו⁶. 

כאשר יום ראשון של ראש השנה חל בשבת, רבים מקיימים את מנהג ה'תשליך' ביום השני של ראש השנה, כיוון שפעמים רבות, הנהר או באר המים הם מחוץ לעירוב, ואנשים עלולים לטלטל חפצים בהליכתם, ולעבור בשוגג על איסור הוצאה מרשות לרשות⁷.