תוכן עניינים
הלכות ימים נוראים מבוארות בטעמיהן ליוצאי אשכנז וספרד עם פסקי הלכות מאת הגאון הרב יעקב אריאל שליט"א
נוהגים שלא לישון ביום ראש השנה עד חצות היום, שכן אמרו חכמים שהישן בראש השנה, מזלו ישן כל השנה1. כוונת הדברים היא שאדם שאינו חס על נפשו ואינו מתחזק בראש השנה בתפילה ובמעשים טובים, המלאך המליץ עליו בשמים אינו מלמד עליו זכות, ולכן הוא זוכה פחות להארת פנים במשך השנה2. אחרי חצות היום אפשר לישון, שכן אדם כבר התחזק במחצית הראשונה של היום בתפילה ובשמיעת תקיעות השופר3.
ההולך בטל הרי הוא כישן4, שאף הוא אינו מתחזק בעשיית מעשים טובים בראש השנה5, וגרוע הוא מהישן, כיוון שעולות בליבו מחשבות זרות שעלולות להטריד אותו בתפילתו6.
אדם שהשינה נצרכת לו כדי שיוכל לכוון בתפילה כראוי, רשאי לישון בראש השנה אף לפני חצות היום, כיוון ששנתו היא הכנה לתפילה7.
ביום הראשון של ראש השנה, לאחר תפילת מנחה, נוהגים ללכת למקור מים ולומר שם פסוקי תפילה ובקשה, ובכללם את הפסוק: "יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם"1. כמה טעמים למנהג זה. טעם אחד הוא להזכיר את עקדת יצחק, שכן אמרו חז"ל שבשעה שהלך אברהם לעקוד את יצחק בנו, רצה השטן לעכב בעדם, ונעשה לפניהם כנהר גדול, שלא יוכלו לעבור, ונכנסו לנהר והתחילו לעבור בו, עד שהגיעו להם המים עד צוואריהם, תלה אברהם את עיניו לשמים ואמר: "ריבון העולמים נגלית אלי ואמרת לי הודע שמי בכל העולם והעלה בנך לעולה, ולא הרהרתי אחר דבריך ולא עכבתי מאמריך, ועכשיו באו מים עד נפש, אם טובע יצחק בני, היאך יתייחד שמך?" מיד גער הקדוש ברוך הוא בשטן והלך לו2. ועוד טעם למנהג ה'תשליך' הוא שבראש השנה אנו ממליכים את ה' למלך, וכאשר ממליכים מלך, עושים זאת ליד מעיין, לרמוז שתימשך מלכותו כמעיין הנובע ללא הפסק; וכך גם אנו מייחלים שקבלת מלכות ה' עלינו תימשך ללא הפסק3.
יש נוהגים לנער את שולי הבגדים בזמן אמירת הפסוק "וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם"4, לרמוז שעלינו להשליך את החטאים, ולקבל על עצמנו שמעתה ואילך 'בגדינו יהיו לבנים', ונהיה נקיים מכל חטא5. ועוד טעם יש בזה, להראות שהצד הפנימי שבנו הוא קדוש וטהור, והעוונות הם חיצוניים לנו, כמו הבגדים שאינם חלק מהאדם אלא חיצוניים לו6.
כאשר יום ראשון של ראש השנה חל בשבת, רבים מקיימים את מנהג ה'תשליך' ביום השני של ראש השנה, כיוון שפעמים רבות, הנהר או באר המים הם מחוץ לעירוב, ואנשים עלולים לטלטל חפצים בהליכתם, ולעבור בשוגג על איסור הוצאה מרשות לרשות7.