תוכן עניינים
הלכות ימים נוראים מבוארות בטעמיהן ליוצאי אשכנז וספרד עם פסקי הלכות מאת הגאון הרב יעקב אריאל שליט"א
פרק יא - התקיעות בתפילת מוסף ולאחריה. פרק יא - התקיעות בתפילת מוסף ולאחריה
כמבואר לעיל, נוהגים לתקוע אחרי חזרת הש"ץ של תפילת מוסף עוד קולות, להשלים את מספר קולות השופר למאה קולות. מספר הקולות שתוקעים הנוהגים לתקוע בתפילת לחש של מוסף, עד סוף חזרת הש"ץ, הוא תשעים (שלושים ב'תקיעות דמיושב', שלושים בתפילת הלחש של מוסף ושלושים ב'תקיעות דמעומד'), והם תוקעים לאחר חזרת הש"ץ עוד עשרה קולות. מספר הקולות שתוקעים עד סוף חזרת הש"ץ הנוהגים שלא לתקוע בתפילת לחש של מוסף, הוא שישים (שלושים ב'תקיעות דמיושב' ושלושים ב'תקיעות דמעומד'), והם תוקעים לאחר חזרת הש"ץ עוד ארבעים קולות.
ישנם מנהגים שונים באיזה מקום בתפילה תוקעים את התקיעות שלאחר חזרת הש"ץ: יש הנוהגים לתקוע חלק מהתקיעות באמצע 'קדיש תתקבל', ויש הנוהגים לתקוע לאחר מכן. מבחינה הלכתית, אין הבדל בין מנהגים אלו, ואפשר לנהוג כפי כל אחד מהמנהגים הכתובים במחזורים1.
יוצאי ספרד נוהגים להריע תרועה גדולה (תרועה ארוכה שיש בה הרבה קולות קצרים) בסוף התפילה2, כדי לעורר את הלבבות בשעה שיוצאים מבית הכנסת, לזכור את עניין השופר תמיד, ולהתנהג בכובד ראש וביראת שמים גם בשובם לביתם3.
מנהג יוצאי אשכנז להאריך בתקיעה האחרונה בסדר 'תקיעות דמיושב', ובתקיעה האחרונה בסדר התקיעות שבסוף התפילה. קוראים לתקיעות אלו 'תקיעה גדולה', ועושים כן כדי לסמן את סיום סדר התקיעה4.
ראש השנה - המלכות והדין
התקיעות שלאחר מוסף
קריאת הפרק ברצף