תפילת "עלינו לשבח" בברכת מלכויות

ברכת מלכויות פותחת בתפילת "עלינו לשבח", שבה אנו משבחים את הקב"ה שהבדילנו מן התועים וזיכנו לקבל את מלכותו. בלב תפילת "עלינו לשבח", אנו מודים לה' שאנו כורעים ומשתחווים לפניו. בשעה שאומרים בתפילת הלחש את המשפט "ואנחנו כורעים ומשתחווים ומודים לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה", יש לכרוע מעט, כפי שנוהגים לעשות בעת שאומרים משפט זה בתפילת "עלינו לשבח" כל השנה. זאת כדי שלא ייראה כאילו אנו אומרים דברי שקר, שאנו כורעים ומשתחווים, ואיננו עושים זאת¹. 

בשעה שאומרים משפט זה בחזרת הש"ץ של תפילת מוסף, יוצאי אשכנז נוהגים לכרוע על ברכיהם על הקרקע². אפשר שהטעם לכך הוא שקבלת מלכות ה' עלינו היא עניין מרכזי בראש השנה, לכן בברכת מלכויות, המבטאת את קבלת עול מלכותו, אנו כורעים על הקרקע ומבטאים במעשנו את קבלת מלכות ה' עלינו, ואת התבטלותנו המוחלטת לפני ה'.

בשעה שכורעים על הקרקע, יש ליצור הפסק בין הפָּנים לבין הקרקע על ידי בד או דבר אחר, כיוון שאסור להשתחוות על גבי רצפת אבנים מחוץ לבית המקדש; כמו שנאמר: "וְאֶבֶן מַשְׂכִּית (אבן המכסה את הקרקע) לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲוֹת עָלֶיהָ"³. יש להפריד בין הפָּנים לבין הקרקע גם כאשר מתפללים במקום שרצפתו אינה עשויה אבנים, כיוון שלא חילקו בין מקומות המרוצפים אבנים למקומות שאינם כאלו, מחשש שמא אנשים יבואו לידי טעות⁴. 

יוצאי ספרד אינם נוהגים לכרוע על הקרקע בזמן אמירת "ואנחנו כורעים ומשתחווים", אלא הם כופפים את הראש בלבד⁵.