הפסוקים בברכות מלכויות, זיכרונות ושופרות

בתוך כל אחת משלוש הברכות, מזכירים עשרה פסוקים השייכים לעניינה: שלושה פסוקים מהתורה, שלושה מהכתובים, שלושה מהנביאים, וחותמים בפסוק מהתורה. מקדימים את הפסוקים מהכתובים לפסוקים מהנביאים, כיוון שהפסוקים מהכתובים לקוחים מספר תהלים שנכתב על ידי דוד המלך, שקדם לנביאים¹. עשרת הפסוקים שבכל ברכה הם כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, כנגד עשרת הדברות, וכנגד עשרה הילולים שבפרק החותם את ספר תהלים². 

ייתכן כי הקבלת עשרת הפסוקים כנגד עשרת המאמרות שבהם נברא העולם, באה לרמז שברכות מלכויות, זיכרונות ושופרות מכוונות להביא את העולם לתכליתו העליונה - לגילוי מציאות ה' בשלמות, כפי שהיה בזמן הבריאה קודם חטא אדם הראשון. הקבלתם של הפסוקים כנגד עשרה הילולים, מבטאת שכאשר יבוא העולם למצב עליון זה, כל הבריאה תהלל את ה' בשלמות. והקבלת עשרת הפסוקים כנגד עשרת הדברות, מבטאת שהדרך להגיע לתכלית זו היא על ידי הופעה שלמה של התורה בעולם.