תפילת מוסף של ראש השנה שונה היא מתפילות מוסף הנאמרות בשבתות ובמועדים אחרים. עיקר עניינן של תפילות מוסף בשבתות ובמועדים אחרים הוא בבקשה שנזכה לחידוש עבודת הקרבנות, ובמיוחד שנזכה לשוב ולהקריב את קרבן המוסף של השבת או המועד. אך בתפילת מוסף של ראש השנה, מעבר לבקשות אלו יש שלוש ברכות נוספות (מלכויות, זיכרונות ושופרות), הקשורות להיות ראש השנה יום המלכת ה' ויום הדין.
בברכת מלכויות, אנו מקבלים עלינו את מלכות ה', ומתפללים שכל העמים יכירו במלכותו, והיא תתגלה בעולם. משמעות מלכות ה' על עולמו היא שיש לעולם מגמה ותכלית אלוקיות, שאליהן הוא מתקדם ואותן עליו לגלות. ועל כן, ביום שבו מתחדשת מלכות ה', הקב"ה בוחן באיזו מידה כל אחד מהברואים מקדם את העולם לקראת תכליתו. לכן לאחר ברכת מלכויות, בברכת זיכרונות אנו מזכירים איך כל הברואים נזכרים לפני ה' ונידונים לפניו, ואנו מבקשים שידונו אותנו מתוך זכירת זכות אבות. לאחר ברכת זיכרונות אנו חותמים בברכת שופרות, המתארת את הובלת המציאות אל תיקונה השלם, מקולות מעמד הר סיני ועד קול שופרו של משיח שיישמע במהרה בימינו1.
בתוך כל אחת משלוש הברכות, מזכירים עשרה פסוקים השייכים לעניינה: שלושה פסוקים מהתורה, שלושה מהכתובים, שלושה מהנביאים, וחותמים בפסוק מהתורה. מקדימים את הפסוקים מהכתובים לפסוקים מהנביאים, כיוון שהפסוקים מהכתובים לקוחים מספר תהלים שנכתב על ידי דוד המלך, שקדם לנביאים1. עשרת הפסוקים שבכל ברכה הם כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, כנגד עשרת הדברות, וכנגד עשרה הילולים שבפרק החותם את ספר תהלים2.
ייתכן כי הקבלת עשרת הפסוקים כנגד עשרת המאמרות שבהם נברא העולם, באה לרמז שברכות מלכויות, זיכרונות ושופרות מכוונות להביא את העולם לתכליתו העליונה - לגילוי מציאות ה' בשלמות, כפי שהיה בזמן הבריאה קודם חטא אדם הראשון. הקבלתם של הפסוקים כנגד עשרה הילולים, מבטאת שכאשר יבוא העולם למצב עליון זה, כל הבריאה תהלל את ה' בשלמות. והקבלת עשרת הפסוקים כנגד עשרת הדברות, מבטאת שהדרך להגיע לתכלית זו היא על ידי הופעה שלמה של התורה בעולם.
תשע הברכות שבתפילת מוסף של ראש השנה תוקנו כנגד הזכרת שם ה' תשע פעמים בתפילת חנה, אימו של שמואל הנביא, שהתפללה להיפקד בבן, ונפקדה בראש השנה1. חז"ל העמידו את תפילת חנה כבסיס לתפילת ראש השנה, כיוון שתפילתה הייתה תפילה הנובעת מן האמונה בהשגחת ה' על כל אחד ואחד מברואיו. לעומת המספר עשר, המציין את הכלל, ומורה על השגחת ה' על כלל האנושות, המספר תשע מציין את הפרטים, ומורה על השגחת ה' על כל אדם ואדם. חנה ביקשה שייעשה לה נס והיא תלד בן, אף על פי שהיא עקרה ובדרך הטבע אינה יכולה ללדת. ועל כן הזכירה את שם ה' בתפילתה תשע פעמים, להורות על תוקפה של השגחת ה' על כל אחד ואחד. בראש השנה, יום הדין, צריך כל אדם לדעת כמה חשוב כל אחד ואחד לפני ה', כמה משמעותיים הם מעשיו וכמה חשובות התעלותו והצלחתו האישית עבור הצלחת הכלל. לכן תפילת חנה היא הבסיס לתפילות היום, כיוון שמתוכה יבין האדם את כל זאת, ויתקן את מעשיו ודרכיו, מתוך ההבנה שהצלחת הכלל תיבנה מהצלחת כל יחיד ויחיד בתוכו2.
ברכת מלכויות פותחת בתפילת "עלינו לשבח", שבה אנו משבחים את הקב"ה שהבדילנו מן התועים וזיכנו לקבל את מלכותו. בלב תפילת "עלינו לשבח", אנו מודים לה' שאנו כורעים ומשתחווים לפניו. בשעה שאומרים בתפילת הלחש את המשפט "ואנחנו כורעים ומשתחווים ומודים לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה", יש לכרוע מעט, כפי שנוהגים לעשות בעת שאומרים משפט זה בתפילת "עלינו לשבח" כל השנה. זאת כדי שלא ייראה כאילו אנו אומרים דברי שקר, שאנו כורעים ומשתחווים, ואיננו עושים זאת1.
בשעה שאומרים משפט זה בחזרת הש"ץ של תפילת מוסף, יוצאי אשכנז נוהגים לכרוע על ברכיהם על הקרקע2. אפשר שהטעם לכך הוא שקבלת מלכות ה' עלינו היא עניין מרכזי בראש השנה, לכן בברכת מלכויות, המבטאת את קבלת עול מלכותו, אנו כורעים על הקרקע ומבטאים במעשנו את קבלת מלכות ה' עלינו, ואת התבטלותנו המוחלטת לפני ה'.
בשעה שכורעים על הקרקע, יש ליצור הפסק בין הפָּנים לבין הקרקע על ידי בד או דבר אחר, כיוון שאסור להשתחוות על גבי רצפת אבנים מחוץ לבית המקדש; כמו שנאמר: "וְאֶבֶן מַשְׂכִּית (אבן המכסה את הקרקע) לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲוֹת עָלֶיהָ"3. יש להפריד בין הפָּנים לבין הקרקע גם כאשר מתפללים במקום שרצפתו אינה עשויה אבנים, כיוון שלא חילקו בין מקומות המרוצפים אבנים למקומות שאינם כאלו, מחשש שמא אנשים יבואו לידי טעות4.
יוצאי ספרד אינם נוהגים לכרוע על הקרקע בזמן אמירת "ואנחנו כורעים ומשתחווים", אלא הם כופפים את הראש בלבד5.
אדם המתפלל ביחידות, לא יתפלל את תפילת מוסף של ראש השנה בשלוש השעות הזמניות הראשונות של היום, כיוון שבשעות אלו דן הקב"ה את העולם על פי שורת הדין, ותפילה בשעות אלו עלולה להידחות מלפניו. לאחר שלוש שעות זמניות, אפשר להתפלל תפילת מוסף, כיוון שלאחר שלוש שעות אלו, הקב"ה רואה שהעולם אינו יכול לעמוד בדין, והוא דן את העולם לפנים משורת הדין1. אמנם ציבור מתפללים רשאי להתפלל תפילת מוסף בשלוש השעות הראשונות של היום, כיוון שזכות הציבור גדולה ותפילתם נשמעת גם בזמן שהעולם נידון על פי הדין2.
האיסור להתפלל בשלוש השעות הראשונות של היום נאמר רק בנוגע לתפילת מוסף, אך מותר להתפלל תפילת שחרית ביחידוּת בשלוש השעות הראשונות של היום. הסיבה לכך היא שרבים מתפללים תפילת שחרית בשלוש השעות הראשונות של היום, ותפילת היחיד מצטרפת לתפילתם. אך המתפללים מוסף בשלוש השעות הראשונות של היום מעטים הם, ולכן אין תפילת היחיד מצטרפת לתפילת הרבים3.
אסור להתענות בשבתות ובימים טובים, כיוון שיש מצווה לענג את השבת ואת החג, ולכן אין להאריך בתפילה עד חצות היום, כיוון שאריכות התפילה תביא לתענית עד חצות1. אך בראש השנה התירו חכמים להאריך בתפילה, אף שאריכות התפילה תביא לכך שהמתפללים יתענו עד אחר חצות היום, כיוון שבראש השנה אנו עומדים לבקש על נפשנו, וראוי להרבות בתפילה ביום זה2. אך כאשר ראש השנה חל בשבת, אין להאריך בתפילה ולהתענות עד חצות, כדי שלא לפגוע בקדושת השבת3.
ראש השנה - המלכות והדין
פרק י - תפילת מוסף
