תשובה חלקית

השב בתשובה ואינו עוזב את החטא - אין תשובתו תשובה, אף אם הוא מתוודה על חטאיו. לדוגמה: אדם שגזל חפץ, ויש בידו להחזיר את החפץ והוא אינו עושה כן, תשובתו אינה תשובה, כיוון שאין הוא עוזב את החטא. וכן אישה שהולכת בבגד שאינו ראוי לצניעותה, ובשעה שהיא חוזרת בתשובה בדעתה לחזור וללובשו, תשובתה אינה תשובה¹. 

אף שתשובה ללא עזיבת החטא אינה תשובה, ואין האדם זוכה לכפרת החטא על ידה, יש לה ערך והיא מקרבת את האדם לה'². אנו למדים זאת מהמלך אחאב, שהוא ואשתו איזבל גזלו את נחלתו של נבות היזרעאלי, והביאו להריגתו שלא כדין. כאשר אליהו הנביא הוכיח את אחאב על מעשיו וניבא לו נבואת פורענות, אחאב נכנע מלפני ה', קרע את בגדיו ושם שק על בשרו. בתגובה לכך אמר הקב"ה לאליהו הנביא: "הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי? יַעַן כִּי נִכְנַע מִפָּנַי, לֹא אָבִיא הָרָעָה בְּיָמָיו, בִּימֵי בְנוֹ אָבִיא הָרָעָה עַל בֵּיתוֹ"³. ואף שאחאב רק התחרט, אך הוא לא עזב את החטא והמשיך להחזיק בכרם נבות הגזול, החרטה והצער שלו הועילו קצת⁴. 

יש ערך רב אפילו למחשבה של תשובה שעדיין לא הבשילה לכדי החלטה גמורה לשוב, ומחשבה כזו מביאה לתיקון האדם והעולם⁵. כך כותב מרן הרב קוק זצ"ל: "מה שמוטבעים לפעמים במניעות (עיכובים) גדולות, לא יעכב כלל את התשובה הרוחנית (המחשבה והרצון לשוב בתשובה). וכיוון שמבקשים לשוב אל ה' - שבים, והאדם מתחדש כבריה חדשה. והציצים (החלקים הקטנים) המעשיים שצריכים לזירוז גדול לתקנם, יצפה עליהם תמיד לתקנם... וישתוקק לתקון השלם, וממילא יבא הדבר לידי כך שיעזרהו ה' יתברך לתקן הכל בפועל. אבל גם כשלא נזדמן לו עדיין התיקון, בין מצד מניעות חיצוניות או מצד מניעות פנימיות, שעדיין אין רצונו תקיף כל כך, וההחלטה לתקן את מעשיו בפועל עדיין אינה שלמה, מכל מקום יאחז בתשובה הרוחנית (המחשבה והרצון לשוב בתשובה) בכל עוז ואומץ, ויהיה תקיף בדעתו שסוף כל סוף אחוז הוא בתשובה, שהיא ענין יקר מכל מה שבעולם, וירבה בתורה, במדות טובות, בחכמה ובהנהגה ישרה בכל מה שאפשר לו. וישפוך שיחו בתפלה לפני קונו להוציא אל הפועל את חלקי התשובה שעדיין לא יצאו אל הפועל"⁶.