מצוות התשובה

עניין מרכזי בעשרת ימי תשובה הוא המצווה לחזור בתשובה, שעל שמה נקראו ימים אלו "עשרת ימי תשובה". לכן יבוארו כאן יסודותיה ודרך קיומה.

התשובה היא מהטובות שהיטיב ה' לברואיו¹. מצד הדין, לא הייתה באפשרותו של החוטא לתקן את מעשיו, כיוון שיש תוצאות למעשיו השליליים של האדם, ולכאורה אין דרך למחותם. אדם שחלילה הרג מישהו, אף אם יתחרט על כך ויצטער צער רב כל ימיו, האם באפשרותו להחזיר את הנהרג לחיים?! אדם שהלבין פני חברו, האם באפשרותו לבטל את הצער והעלבון שהנפגע חש בזמן הפגיעה?! הלוא אף אם יפייס את הנפגע ויפיג את צערו מכאן ולהבא, לא יוכל למחות את הצער שהנפגע חש בזמן הפגיעה. לא רק פגיעה באדם היא קלקול שאי אפשר לתקנו, גם חטאים שבין אדם למקום לכאורה אינם ניתנים לתיקון. כל חטא גורם פגם רוחני ממשי בעולמות העליונים, ומצד הדין אי אפשר לתקנו². לכן מן הדין, אף אם אדם התחרט על חטאיו וקיבל עליו שלא לשוב ולחטוא בהם, אין הוא יכול למחות את שהיה ועליו להיענש על עברות שעבר. אף על פי כן, ברוב רחמיו וחסדיו של הקב"ה עלינו, הוא נתן לנו את האפשרות לחזור בתשובה ולהביא למחילת עוונותינו.