עשרת ימי תשובה

עשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים הם ימים מיוחדים, שבהם אנו זוכים לקרבת ה' ולסיוע מיוחד מאתו לשוב בתשובה ולהשתחרר מהרגלים רעים שדבקו בנו. כך כותב הרמב"ם: "אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד שנאמר "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב"¹. הוסיף על כך בעל החיי אדם וכתב: "תיכף בתחילת השנה נפתחים כל השערים, שערי תשובה, שערי מחילה וסליחה, והם פתוחים ועומדים עד זמן נעילת שערים ביום הכפורים, והכרוז יוצא מלפניו, 'שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם'². 

יום הכיפורים הוא יום חתימת הדין שנכתב בראש השנה. כשם שאדם העומד למשפט מתכונן מבעוד מועד למשפטו, ועושה כל שביכולתו כדי לצאת זכאי, וככל שתאריך המשפט קרב, כך הוא מתרכז יותר ויותר בענייני משפטו; כך גם בעשרת ימי תשובה, על האדם לפנות מזמנו ולהתרכז בהכנה רוחנית ליום הכיפורים: להתבונן בדרכיו, לשוב בתשובה על מעשיו השליליים ולהתחזק בעשיית הטוב והישר בעיני ה', כדי שיזכה להיחתם לחיים טובים. בימים אלו ראוי למעט את העיסוק בענייני הפרנסה, ולהקדיש את הזמן ללימוד מוסר, המעורר את הלב לתשובה, וללימוד תורה, המקדשת ומטהרת את האדם, ומביאה אותו לידי כל המעלות הטובות. כמו כן, יש להרבות בימים אלו בתפילה ובצדקה, שבסגולתן לבטל גזרות רעות³.