דקדוק המעשים בעשרת ימי תשובה

בעשרת ימי תשובה ראוי לנהוג בחוּמרות שאדם אינו מקפיד בהן כל השנה¹, כיוון שבימים אלו הקב"ה מתקרב אלינו ומתנהג עימנו בחסידות, וראוי שנשיב להתקרבות זו, וננהג במנהגי חסידות שאיננו רגילים בהם כל השנה². 

הנהגה זו עלולה לעורר הרגשת אי נוחות, והאדם עשוי לראות בה כעין העמדת פנים לפני ה' שהוא מתחזק במצוותיו, בעוד שהוא יודע שמיד לאחר עשרת ימי תשובה, הוא יחזור לנהוג כבכל השנה, ולא יתמיד בקיום חוּמרות אלו. אמנם בספרי חסידות ביארו את עניינה של הנהגה זו על פי מעשה בחסיד אחד, שהיה רגיל ללכת בעירו בחליפה קצרה, כפי שהיה נהוג להתלבש במקומו לפי צו האופנה, אך כאשר היה נוסע אל הרבי שלו, היה פושט את החליפה הקצרה ולובש במקומה חליפה ארוכה, כדרך החסידים. לאחר כמה שנים שבהן נהג כך, הרגיש החסיד שאינו יכול עוד להעמיד פנים, והגיע לרבי בחליפה קצרה. כאשר שאל אותו הרבי מדוע שינה מלבושו, סיפר החסיד כי כבר שנים שהוא מתלבש כך, ורק מול הרבי העמיד פנים. אמר לו הרבי: "ואני בטוח הייתי שאתה מעמיד פנים לכל העולם, ורק אצלי אתה מתנהג כפי שאתה באמת!". כך גם כאשר אנו מתחזקים ומדקדקים במעשינו בעשרת ימי תשובה, אנו מגלים בכך את רצוננו האמיתי להתקרב אל ה' ככל האפשר ולעשות רק את הרצוי והטוב לפניו, גם אם במשך השנה איננו מצליחים להתמיד בכך³. 

הדוגמה המובאת בשלחן ערוך להנהגה זו היא להיזהר בימים אלו מאכילת פת שנאפתה על ידי גויים. חכמים אסרו לאכול פת שנאפתה על ידי גויים, כדי להרחיק אותנו מהם שחלילה לא נבוא להתחתן איתם. אך יש מהפוסקים שהקלו והתירו לאכול 'פת פלטר' (אופה), שהיא פת שנאפתה על ידי גוי כדי למוכרה, כיוון שבאכילת פת זו, יש פחות חשש שייווצר קירוב דעת בין הגוי לישראל. ואם כן, אדם שנוהג כל השנה כדעות המקלות ואוכל 'פת פלטר', יחמיר בעשרת ימי תשובה ויימנע מלאוכלה⁴. 

כיום אנו רגילים לאכול פת ישראל כל השנה, אך הלכה זו היא דוגמה לכך שבימים אלו יש מקום להחמיר בדברים שבמשך השנה אנו מקילים בהם. הפוסקים נתנו דווקא דוגמה זו כי היא מזכירה לנו שאנו נבדלים מהגויים, ואם כן עלינו לנהוג בקדושה ובטהרה, כראוי לבניו של הקב"ה, שהתקדשו בקדושתו⁵.