עשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים הם ימים מיוחדים, שבהם אנו זוכים לקרבת ה' ולסיוע מיוחד מאתו לשוב בתשובה ולהשתחרר מהרגלים רעים שדבקו בנו. כך כותב הרמב"ם: "אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד שנאמר "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב"1. הוסיף על כך בעל החיי אדם וכתב: "תיכף בתחילת השנה נפתחים כל השערים, שערי תשובה, שערי מחילה וסליחה, והם פתוחים ועומדים עד זמן נעילת שערים ביום הכפורים, והכרוז יוצא מלפניו, 'שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם'2.
יום הכיפורים הוא יום חתימת הדין שנכתב בראש השנה. כשם שאדם העומד למשפט מתכונן מבעוד מועד למשפטו, ועושה כל שביכולתו כדי לצאת זכאי, וככל שתאריך המשפט קרב, כך הוא מתרכז יותר ויותר בענייני משפטו; כך גם בעשרת ימי תשובה, על האדם לפנות מזמנו ולהתרכז בהכנה רוחנית ליום הכיפורים: להתבונן בדרכיו, לשוב בתשובה על מעשיו השליליים ולהתחזק בעשיית הטוב והישר בעיני ה', כדי שיזכה להיחתם לחיים טובים. בימים אלו ראוי למעט את העיסוק בענייני הפרנסה, ולהקדיש את הזמן ללימוד מוסר, המעורר את הלב לתשובה, וללימוד תורה, המקדשת ומטהרת את האדם, ומביאה אותו לידי כל המעלות הטובות. כמו כן, יש להרבות בימים אלו בתפילה ובצדקה, שבסגולתן לבטל גזרות רעות3.
בעשרת ימי תשובה ראוי לנהוג בחוּמרות שאדם אינו מקפיד בהן כל השנה1, כיוון שבימים אלו הקב"ה מתקרב אלינו ומתנהג עימנו בחסידות, וראוי שנשיב להתקרבות זו, וננהג במנהגי חסידות שאיננו רגילים בהם כל השנה2.
הנהגה זו עלולה לעורר הרגשת אי נוחות, והאדם עשוי לראות בה כעין העמדת פנים לפני ה' שהוא מתחזק במצוותיו, בעוד שהוא יודע שמיד לאחר עשרת ימי תשובה, הוא יחזור לנהוג כבכל השנה, ולא יתמיד בקיום חוּמרות אלו. אמנם בספרי חסידות ביארו את עניינה של הנהגה זו על פי מעשה בחסיד אחד, שהיה רגיל ללכת בעירו בחליפה קצרה, כפי שהיה נהוג להתלבש במקומו לפי צו האופנה, אך כאשר היה נוסע אל הרבי שלו, היה פושט את החליפה הקצרה ולובש במקומה חליפה ארוכה, כדרך החסידים. לאחר כמה שנים שבהן נהג כך, הרגיש החסיד שאינו יכול עוד להעמיד פנים, והגיע לרבי בחליפה קצרה. כאשר שאל אותו הרבי מדוע שינה מלבושו, סיפר החסיד כי כבר שנים שהוא מתלבש כך, ורק מול הרבי העמיד פנים. אמר לו הרבי: "ואני בטוח הייתי שאתה מעמיד פנים לכל העולם, ורק אצלי אתה מתנהג כפי שאתה באמת!". כך גם כאשר אנו מתחזקים ומדקדקים במעשינו בעשרת ימי תשובה, אנו מגלים בכך את רצוננו האמיתי להתקרב אל ה' ככל האפשר ולעשות רק את הרצוי והטוב לפניו, גם אם במשך השנה איננו מצליחים להתמיד בכך3.
הדוגמה המובאת בשלחן ערוך להנהגה זו היא להיזהר בימים אלו מאכילת פת שנאפתה על ידי גויים. חכמים אסרו לאכול פת שנאפתה על ידי גויים, כדי להרחיק אותנו מהם שחלילה לא נבוא להתחתן איתם. אך יש מהפוסקים שהקלו והתירו לאכול 'פת פלטר' (אופה), שהיא פת שנאפתה על ידי גוי כדי למוכרה, כיוון שבאכילת פת זו, יש פחות חשש שייווצר קירוב דעת בין הגוי לישראל. ואם כן, אדם שנוהג כל השנה כדעות המקלות ואוכל 'פת פלטר', יחמיר בעשרת ימי תשובה ויימנע מלאוכלה4.
כיום אנו רגילים לאכול פת ישראל כל השנה, אך הלכה זו היא דוגמה לכך שבימים אלו יש מקום להחמיר בדברים שבמשך השנה אנו מקילים בהם. הפוסקים נתנו דווקא דוגמה זו כי היא מזכירה לנו שאנו נבדלים מהגויים, ואם כן עלינו לנהוג בקדושה ובטהרה, כראוי לבניו של הקב"ה, שהתקדשו בקדושתו5.
ראש השנה - המלכות והדין
פרק טו - עשרת ימי תשובה
