תוכן עניינים
הלכות ימים נוראים מבוארות בטעמיהן ליוצאי אשכנז וספרד עם פסקי הלכות מאת הגאון הרב יעקב אריאל שליט"א
נוהגים להקריא לבעל התוקע את סדר התקיעות, כדי שלא יטעה1. מלבד טעם זה, יש בכך גם טעם פנימי. על פי חכמי הסוד, התקיעות מביאות לתיקונים רוחניים בעולמות העליונים. כאשר התקיעות נתקעות מתוך מוּדעוּת וכוונה לתיקונים אלו, הם מתחזקים ומתעצמים. פעמים רבות, אין ביד התוקע לכוון כוונות אלו, משום שהוא טרוד בפעולת התקיעה או משום שהוא אינו בקי בהן. כאשר המקריא בקי בכוונות ומכוונן, והתוקע סומך על כוונותיו, כוונות המקריא מצטרפות לתקיעות, וכך התקיעות פועלות את פעולתן בעולמות העליונים. כאשר גם המקריא וגם בעל התוקע מכוונים את הכוונות הראויות, התקיעות פועלות את פעולתן ביתר שאת2. תיאור של תקיעות כאלו נמצא ביומניו של הרב הנזיר, שהיה מגדולי תלמידי מרן הרב קוק זצ"ל, והיה מקריא לפניו את התקיעות; וכך הוא כותב: "היום הקדוש עבר עלי באופן נורא. אתמול - הבכיות לאין קץ, והיום - ההשגות העליונות, ביחוד כשרבנו מרן הקדוש שליט"א [זצ"ל] גזר עלי להקריא לפניו את סדר התקיעות, והוא תקע בשופר גדול. אני הקראתי מילה מילה לפניו. הכוונות היו נוראות, מעין שופר של משיח. הוא העמיק חקר, וגם אני כיוונתי, ואימה גדולה נפלה עלי, ויש בזה סודות שאינני רוצה להעלותם על הגיליון"3.
הקורא לתוקע צריך להיות בקי בהלכות התקיעות, כדי לוודא שהתקיעות נתקעות כראוי. כמו כן, אם התוקע תקע שלא כראוי, על הקורא להורות לו אם צריך לחזור ולתקוע, ומאיזו תקיעה עליו לחזור ולתקוע4.
יש מיוצאי ספרד שאינם נוהגים להקריא לבעל התוקע את סדר התקיעות5, ומהם שנוהגים להצביע לתוקע בסידור ולסמן לו איזו תקיעה עליו לתקוע6.