דיבור בין 'תקיעות דמיושב' ל'תקיעות דמעומד'

שו"ע תקצב ג, וט"ז שם ב, ועיין שם שאין זה דומה לאדם היושב בסוכה, שרשאי לדַבֵּר לאחר שהתחיל לאכול, אף שהמצווה מתמשכת, כיוון שבסוכה אין על האדם חובה להמשיך בקיום המצווה, והוא יכול להפסיק לאכול ולצאת מהסוכה בכל רגע, מה שאין כן בתקיעות, שישנה חובה לתקוע את כל סדר התקיעות. ועיין חיי אדם קמא ט, וכף החיים תקצב יז, שאין לדבר עד השלמת התקיעות שלאחר תפילת מוסף, ועיין קצה המטה תקצב ז, שזו חומרה יתרה, ועיין משנ"ב תקצב יא, שלא הביא את דברי החיי אדם. ועיין משנ"ב תקצב יב, וחזון עובדיה עמ' קלה, שאין לדבר ב'תקיעות דמיושב' בין סדר תשר"ת לסדר תש"ת ובין סדר תש"ת לסדר תר"ת, ולכן אין לומר את נוסח ה'יהי רצון' הכתוב במחזורים בין סדר לסדר, ועיין שער הציון שם יז, וקובץ תשובות לגרי"ש אלישיב חלק א סימן ס, שיש הנוהגים להקל בזה, ואין למחות בידם, ועיין הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק לט סעיף עד, שמנהג יוצאי ספרד לומר וידוי בין סדרי התקיעות, ומחזק מנהג זה. ועיין הליכות שלמה פרק ב סעיף טז, וחזון עובדיה עמ' קלח, שאדם שנצרך לנקביו, רשאי לברך "אשר יצר" בין 'תקיעות דמיושב' לסוף 'תקיעות דמעומד'. ועיין הליכות שלמה שם, שמותר לענות "ברוך הוא וברוך שמו", ולנגן עם החזן את ניגוני התפילה. ועיין חוט שני ראש השנה עמ' פג, שמותר גם לומר תהילים. ועיין אשי ישראל פרק מה הערה קעא, בשם הגר"ח קנייבסקי, שמותר גם לבקש בקשות פרטיות בין 'תקיעות דמיושב' לסוף 'תקיעות דמעומד'. ועיין שו"ת הר צבי אורח חיים חלק א סימן מב, שאסור ללמוד בדיבור בין 'תקיעות דמיושב' לסוף 'תקיעות דמעומד', אך מותר ללמוד בהרהור.

רמ"א תקצב ג, ומשנ"ב שם. והגר"י אריאל שליט"א הוסיף טעם, שייתכן שכבר יצא ידי חובה ב'תקיעות דמיושב'.